תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קצ״ז סימן ג׳

זהו ספק עצום. ולכאורה נ"ל להוכיח מסוגיא דשטר הקנאה דמוקי שמואל באין חייב מודה. ופרכינן אין בו אחריות מבני חרי מיהא גבי, ולכאורה קשה. דלוקי באין חייב מודה דטוען פרעתיך. ומבנ"ח מצי גבי דהא ל"ח לפרעון. אבל יש בו אחריות לא יחזיר כיון דעכ"פ אח"מ ואינו רוצה שיחזירו למלוה, אנו טוענים שמא לא לוה ולא מטא לידיה. ועיין בהר"ן גיטין פ"ק שכתב דתוס' הוכיחו דלא טענינן מזוייף מהא דפרכינן מבנ"ח מגבי גבי. אף דטוען מזוייף לא סמכו שלא יכול לגבות בלי קיום. והר"ן דחה דאנן טענינן דלא לוה. והא דטען מזוייף היינו משום דמלתא דלא רמיא עיי"ש. ולכאורה יפלא אמאי נקט הוכחה מהמקשן ולא מגוף הדין דאמאי באחריות לא יחזיר. הא בלא קיום לא יגבה. וכדנקטו באמת התוס' שלפנינו. וגם אדרבא מהמקשן ליכא ראיה דפריך בממנ"פ. דאי אמרת באין בו אחריות נכסים יחזיר דסמכו שלא יגבו בלא קיום. גם באחריות יחזיר מה"ט וא"כ הראיה רק מגוף הדין. וצ"ל דכוונת הר"ן דבמתני' ליכא לאקשויי כיון דאומר מזוייף ואין רוצה להחזיר. אנן חיישינן דלא לוה ולא מטא לידיה ולזה הקושיא על פרכת הש"ס דהא באין בו אחריות נכסים שפיר הדין דיחזיר וע"ז תירץ הר"ן דגם לגבי בני חרי אנן אמרינן דמשום דלא רמיא אמר מזוייף. ובאמת קשה לי על דברי תוס' שלפנינו, דמה ראיה מגוף הדין הא אנן חיישינן לגבי לקוחות דלא לוה ולא מטא לידיה ולפ"ז ישאר קושייתי דמ"מ נוקי למתני' באומר פרעתי דל"ש לגבי בנ"ח דלא רמיא. ולגבי לקוחות אנן חיישינן דלא לוה. ונ"ל דפרכת הש"ס דבאומר פרעתי נאמן במגו דלא לויתי, ודוקא בהקנאה דל"ש לא לוה, בזה א"נ לומר פרעתי. אבל בלא הקנאה נאמן במגו. דהא שמואל ס"ל דנאמן לומר פרוע במגו דמזוייף. ולפ"ז קשה באמת, דלוקי בחייב מודה, והא דלא יחזיר. היינו כיון דהוא אלו טען פרעתי נאמן במגו דלא לוה, מש"ה אנן טענינן פרעתי. ואינו נאמן בהודאתו לחוב ללקוחות. כנראה מהש"כ (סי' צ"ט ס"ק י"ב) דאף היכא דנאמן רק במגו לא מהני הודאתו לחוב לאחרים והי' נ"ל דהא בלא"ה קשה לשיטת התוס' דאף קיום לא מהני דבריעותא דנפילה אמרינן דימה וזייף. והא דשמואל דמצא הקנאה יחזיר, כ"ז שלא אמר מזוייף אנן לא טענינן דימה וזייף, מכל מקום הא עדיין עקיבא קשה אמאי יחזיר נטעון עבורו שפרע דנאמן במגו דדימה וזייף. ולזה אפשר דמוכח לשמואל. דשטרי בידך מאי בעי אלים כ"כ דאפילו בריעותא דנפילה לא חיישינן לפשיטי דספרי זייר ליה. א"כ מוכרחים לומר דאינו מצוי כלל וכלל להניח שטר פרוע והוי ג"כ בכלל לא שכיחי ולא טענינן. ומש"ה שפיר פרכינן בחייב מודה אמאי לא יחזיר, דאנן לא טענינן פרוע. דלשמואל הוי בכלל לא שכיחי אבל מה אעשה. דהא התוס' לא ס"ל כן. דהא כתבו דע"כ אין זה ראיה דלא טענינן מזוייף דמ"מ יחזיר דהא נטעון פרוע במגו דמזוייף. הרי דס"ל דאף לשמואל טענינן פרוע. ולא מקרי מלתא דל"ש, וא"כ יקשה כנ"ל הן על מימרא דשמואל דנטעון פרוע במגו דמזוייף הן על פרכת הש"ס על חייב מודה עכ"פ זהו ניחא במאי דלא מוקי באין חייב מודה דטוען פרעתי דמ"מ נאמן פרוע במגו דלא לוה. וא"כ עדיין קשה לוקי באח"מ דטען א"י אם פרעתיך. דמבנ"ח שפיר גבי, אבל ממשעבדי לא, כיון דלא רצה שיחזיר טענינן דלא לוה. ולא מטא לידיה. ולזה היה נראה להוכיח אף דא"י אם פרעתיך. אינו גובה במקום ריעותא דנפילה: