והנראה לענ"ד דסברת רש"י מוכרחת מהא דפשטה מדר' יוחנן טען טענת אבד ונשבע וכו' לאו משום דקנה בעלים בשבועה ראשונה, והא התם דחזר וטען שמה שנשבע אבד היה שקר. אלא שאז היה נגנב. בזה לא שייך סברתינו הנ"ל. דהא אם השבועה שניה היה אמת דנגנב היה פטור. דהא באותו הזמן שנגנב, עדיין לא נתחייב באונסין, אע"כ מטעם סברת רש"י הנ"ל, והיינו דכפירה שניה שנגנב והיה בביתו. דעלה יתחייב כפל דידי' דכיון דהיה ברשותו ונשבע לשקר דאבד קנה להתחייב באונסין והוי כדידיה וכפירה שניה דידיה וזהו ראיה חזקה לסברת רש"י:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קצ״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.