תשובות רבי עקיבא איגר · חלק י״ט סימן ג׳

וראיה לדבר ממ"ש המחבר (סי' תס"ז) בחטה הנמצאת בתרנגולת דמותר למכור התרנגולת לנכרי, דהוי כמוכר חוץ מדמי איסור הנאה שבו, והשתא אם איתא דגם לענין ב"י לא בטל ממילא היה מוטל עליו חיוב השבתה על בליעה זו שבתרנגולת ואיך הותר למוכרו לנכרי, אלא ע"כ לענין ב"י אוקמוהו אדינא דבטל בששים, והשתא כיון דע"כ מדינא היה מותר ג"כ להשהות התרנגולת עד אחר פסח ולאכלה ע"כ מה דצריך למוכרו הוא משום דגזרו שמא יבא לאכלו וכמו דגזרו חמץ בעין ע"י ביטול משום דלמא אתי למיכל מיניה, ה"נ בתערובות חמץ כיון דאסור במשהו ולא בטל, א"כ ממילא בכלים מותר להשהות דגבי איסור ב"י הא יבטל בס' ולגבי דלמא אתי למיכל היינו שמא יבשל בהם ויאכל מיניה הא לא גזרו כן בכלים, דהרי כלים שבשלו בהם בע"פ קודם זמן איסורו חמץ הרבה מותר להשהותם ולא חיישי' דאתא לבשל בהם ולמיכל מנייהו בליל א' דפסח דהוי בן יומו הרי בדכלים לא גזרו כולי האי א"כ גם בבלעו בפסח ליכא למגזר. ואפילו לדעת הרמ"א דנוהגים לשרוף הכל י"ל דס"ל ג"כ דלענין איסור דב"י בטל בס' ומה דאסור למכור לנכרי, לא משום חיוב השבתה אלא כיון דנוטל דמים בעד התרנגולת דבלוע בה חמץ הוי כנהנה מהחמץ, אף דאינו נותן דמים בשביל הבלוע והוי חוץ מדמי איסור הנאה שבו מ"מ הא ביי"נ קיי"ל דלח בלח אסור למכור חוץ מדמי איסור הנאה שבו, ואף דבסתם יינם שרי וכן בשאר איסורי הנאה דאורייתא, מ"מ הא הר"ן למד להקל בשאר א"ה דאורייתא דלא חמיר כ"כ כסתם יינם, דהרי סתם יינם מין במינו במשהו ושארי א"ה דאורייתא אינם במשהו ע"ש, א"כ בחמץ דג"כ במשהו אין ללמוד מסתם יינם ויש לדמותו ליי"נ גמור, וגם חזינן דחמיר מיי"נ גמור דהא י"נ בטל באינו מינו בס' וחמץ אף באינו מינו במשהו, א"כ דמה"ט הוא דאסור למוכרו ממילא עכ"פ הוי מותר להשהותו, וע"כ האיסור משום דלמא אתי למיכל מניה, והדרינן לסברא הנ"ל דגבי כלים דלא גזרינן מותר להשהותם ואף אם נאמר דכוונת הרמ"א דגם לענין ב"י חמץ במשהו וכנראה מדעת המג"א (סי' תמ"ו ס"ק ב') דאם נמצא חטה בתבשיל של פסח ביו"ט א' מותר להשהותו עד חוה"מ ולשרפו בחוה"מ, אבל ביום ז' לא משום דאם יהיה משהה יחזיר להיתרו ולא יקיים מצות השבתה עיי"ש והיינו ע"כ משום דגם לענין איסור ב"י לא בטל ובי"ט א' מותר להשהותו דליכא בל יראה כיון דיקיים תשביתו בחוה"מ והוי ניתק לעשה משא"כ בז' [ומ"מ דברי המג"א תמוהים במה דסיים וכן משמע בסי' תס"ז נמצאת וכו' והא זהו מדברי המחבר שם, ובדעת המחבר בודאי א"א לומר כן מדשרי למוכרו וכנ"ל], וא"כ י"ל דגם הבלוע בכלים מחוייב בהשבתה דהיינו לשוברם, מ"מ הא נראה דעת המג"א (סי' תמ"ז ס"ב), דבבלעו חמץ בפסח אף בבשלו בהם חמץ ממש דמותר להשהותם, וע"כ דס"ל דלא עבר בב"י, ואף דכבר עבר על חמץ זה בב"י מקודם (דהרי מיירי סתם אף בנתחמץ בפסח ולא היה בכלל ביטול ומחוייב בתיקון עשה דהשבתה] צ"ל דכיון דנבלע בכלי ואינו נראה ומצוי הוי כמושבת מן העולם, או דכמו דליכא לאו דב"י על בלוע דכלי כיון דאינו נראה ומצוי, ה"נ ליכא עלה עשה דתשביתו, א"כ אף אם משביתו. לא מקיים העשה ולא נעשה תיקון להלאו: