עוד יש לפרש בסגנון זה. דמה שהקשינו לעיל על רש"י דבכתובה לא נ"מ דמקבלי ולא פורעין, הא כ"ז שאמם היתה בחיים היה מקרי מותר דינר ולהוי אח"כ כמרובים ונתמעטו. נראה לי ליישב כיון דבני השניה לא יטלו כלום בתורת ירושה ומיעקר מהם נחלה דאורייתא. לא אזלינן בתר שעת מיתה לקיים התקנה. ולא דמי לבעלמא במרובים ונתמעטו. דאלו ואלו נוטלים מהנכסים אחר מיעוטן לפי ערך ולא מיעקר נחלה מהם. א"כ מה"ט י"ל דהוצרך הרא"ש לומר דהפריעה הוי מניעה. דבלא"ה מדין מרובים ונתמעטו לא היה מועיל כיון דהשניים לא יטלו כלום בתורת נחלה ומיעקר מהם נחלה. מש"ה צ"ל דלא מיעקר נחלה כיון דבפריעת בע"ח הוי קיום נחלה דאורייתא:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קפ״ה סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.