ואולם באמת כבר כתבתי בגליון ספר המק"ח דבמחכ"ת דבריו אינם מחוורין בזה לדמותו לסרוח מעיקרא, דהא באמת הקשו הראשונים על כל נטל"פ דגמרינן מנבילה דא"ר לגר אינו קרוי נבילה הא פשיטא דנטל"פ ראוי לגר. והרשב"א תירץ דמ"מ טעם פגום אינו חשוב ולא אמרינן ביה טעם כעיקר. ובאמת צריך שיהיה בהיתר רוב לבטל. והר"ן תירץ דבנבילה דברצונו אוכלו בראוים לגר הרי נהנה מאיסור ומותר רק באינו ראוי לגר דאינו נהנה אבל בתערובות איסור בהיתר ונטל"פ מצטער באכילתו ואינו נהנה, דהיה נוח לו יותר שלא היה האיסור מעורב בתוכו. ומזה הטעם כתב דאם הגדיל מדתו של איסור הרבה. דע"י ריבוי הוא נהנה מזה שמעורב האיסור בתוכו באמת אסור עכ"פ לכל התירוצים האלו הבלע בכלי בעצמותו אף שפוגם מקרי ראוי לגר. אלא שאינו אוסר התבשיל אי מטעם ביטול ברוב. אי מטעם דע"י פגימת והיזק למאכל ההיתר אינו נהנה מהאיסור. וא"כ הקדירות כשמגיע פסח וחל איסור החמץ חל על הבלוע חמץ שבכלים דהא אין ראוי לגר. וממילא כשמבשל אח"כ בהן הוי ככל בישול בקדירות אסורות. והוא נכון בעזה"י ע"כ לשוני:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קפ״ג סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.