והא דפריך מי יימר דמשתבעת, ולפי דברינו אלו, הא יש לאוקמי בכה"ג שתובעו בע"א וטוען להד"מ היינו בממנ"פ באם הוא באיזה ענין דיכול לפטור בשום טענה שאינו נגד העד הוי רק גורם לממון. דמי יימר דיטעון להד"מ דלמא יטעון פרעתי, ואם הוא בענין דליכא צד לפטור כגון ע"א מעיד שלוה ולא פרע או שחפץ זה שלי. בזה אין בו דין מסייע דא"כ מיד קם לממון. [ובאמת על דברי תשו' מיי' קשה לי. דהא כתב שם דהא דאמרינן הכל מודים בע"ח דר"א. היינו שכבר טען דידי חטפתי דאי בלא טען הא יכול לומר מי יימר דלמא יטעון לא חטפתי וישבע. ואעפ"כ אין שכנגדו צריך לישבע דהוי עד מסייע ולא מקרי קם לממון. כיון דמקודם היה יכול לטעון לא חטפתי עיי"ש היטב. אם כן לוקי בפשוטו שתובעו הלויתיך מנה וטען להד"ם ואח"כ השביע לע"א שיעיד לו על ההלואה. דבזה לא הוי גורם לממון מצד דדלמא יטעון פרעתי דהא א"נ לומר פרעתי כיון שכבר טען להד"מ. וגם לישבע א"צ שהוא עד מסייע ולא מיקרי קם לממון כיון דמקודם היה יכול לטעון להד"מ. ואפשר לומר דהתשו' מיי' ס"ל כהרשב"א דבאומר לא לויתי וע"א מעיד שלוה וחזר ואמר פרעתי דלא מקרי הוחזק כפרן, ול"א בזה מחשואיל"מ עי' ש"כ סי' פ"ז ס"ק י"ב]:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״ח סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.