יפה תמה, והנלענ"ד דהנה בתשו' מיי' לס' משפטים (סי' ס"א) הקשה באמת על הסוגיא הנ"ל דאמאי צריך שכנגדו לישבע הא זה העד יהיה לו עד המסייע דפוטר משבועה. ותירץ דבחשוד אם יהיה הדין דיטול בלא שבועה. א"כ הוי ע"א קם לממון עיי"ש ולפי הך טעם אפשר לחלק דוקא בתבעו בע"א שזה החפץ שלו. דבכל מה שיטעון ויכפור מחוייב שבועה נגד העד. בזה שייך הסברא דאם נשווי' לעד המסייע מיד בעדותו נתחייב זה ממון. דהא אין לו צד לפטור עצמו נגד עדותו אבל בתובע להחשוד בע"א מנה הלויתיך והוא טוען להד"מ בזה י"ל הדין דנוטל בלא שבועה מדין ע"א המסייע דבזה ל"ש לומר דא"כ קם לממון. דהא בשעה שהעיד עדיין לא נתחייב ממון דיכול לטעון פרעתי, וכמו דמבואר בתשו' מיי' שם לענין נסכא דר"א דאין שכנגדו צריך לישבע דהוא עד המסייע [ובאמת לא זכיתי להבין דאיך נקרא מסייע דהא אין מסייע לו לטענתו דלא דידיה חטף והוא אינו מעיד אלא על החטיפה ולא יותר] דלא שייך בזה דא"כ ע"א קם לממון כיון דהיה יכול לטעון לא חטפתי ולישבע:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״ח סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.