ולזה רגיל הייתי לפרש לי דברי תוס' כך. דבג"ה דלא נישנית בסיני ונעקרה האזהרה שנאסרה לב"נ וניתן לישראל בזה אמרינן דאותה אזהרה כיון דכשנאמרה לב"נ היה האזהרה אף על הטמאים. אף לאחר שנעקרה האזהרה מב"נ וניתן לישראל אותה אזהרה עצמה לא נשתנה מפירושו דהך קרא מדמעיקרא אבל באמ"ה דנישנית לישראל. שפיר אמרינן דבהך אזהרה שנאמרה ביחוד לישראל פירושו מי שבשרו מותר ועל יסוד זה בניתי קושייתי דלרבנן נימא למלתייהו נישנית למעט טמאה. דאלו לא היה נישנית לא היה אפשר למעט מקרא דב"נ בשר בנפשו. דהא הך אזהרה דמקודם כשהיתה לב"נ היו גם טמאים בכלל לא נשתנה פירושו כשנעקרה מבני נח וניתנה לישראל. משום הכי נישנית אזהרה ביחוד לישראל למעט טמאים. זהו קושייתי:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״ז סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.