תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״ז סימן י״א

אבל קושייתי הנ"ל כך היה. והיינו דמ"ש מעכ"ת ני' בכוונת תוס' ר"פ ג"ה. דמסברת מי איכא מידי אתינן עלה. אף דכ' כן הגאון בעל ספר עצי אלמוגים. בספרו מעין החכמה בתחלת הספר. והוכיח כן דאם לא כן איך דרשו חכמים גבי אמ"ה מי שבשרו מותר, הא לב"נ נאסר. אע"כ דרק בג"ה אמרינן כן משום מי איכא מידי עיי"ש [ובאמת להרשב"א הנ"ל דרבנן לטעמיה דר"י קאמרי ליכא הוכחה] אבל לא נראה כן. לא מבעי' לדעת מהר"ש יפה. הובא בפרשת דרכים [דרך האתרים דרוש א'] דמה דאמרינן דמפרכסת מותר לבני נח משום מי איכא מידי היינו משעת מתן תורה ואילך דהותרה לישראל מפרכסת, הותר גם כן לב"נ משום מי איכא מידי, אבל מקודם היה אסור מפרכסת, הרי דס"ל דשורש סברת מי איכא מידי. היינו דבשעה שהותר לישראל ל"ש שיהיה אסור לב"נ, אבל מקודם לכן ל"ש מי איכא מידי, א"כ ממילא בג"ה בטמאה ל"ש כלל דמשום דמי איכא מידי כיון דמקודם נהוג אמ"ה בטמאים ע"כ דגם לישראל נוהג משום מי איכא מידי, דהא מעידן דהותר לישראל פקע כל דין ג"ה מב"נ וליכא שעה דלב"נ אסור ולישראל מותר, אלא אף לדעת הרא"ם והסכים עמו המ"ל שם. דמי איכא מידי היינו בשעת מתן תורה יצאו לקדושה חמורה ולא להקל עליהם במה שהיו אסורים מקודם. ומוכח דמעולם לא היו אסורים במפרכסת. מ"מ כמו דחזינן במפרכסת דמכח דהותרה בשעת מתן תורה מוכח דגם מקודם היו מותרים. ה"נ נימא בג"ה נקיים הדרש דמי שבשרו דג"ה אינו נוהג בטמאים. ומוכרח מזה באמת דגם קודם מ"ת לא היה נוהג בטמאים [ובההיא ענינא ראיתי מלתא דתמיה במ"ל (פ"י ה"ז מהל' מלכים ד"ה ודע וכו') שכתב הרב המגיה והנראה דס"ל לרש"י כיון דלמשנה אחרונה חציו עבד חייב. ע"כ קרא דאת פני האדון אצטריך למעוטי עבד גמור וכו'. ודברים אלו אין להם שחר. וכי המ"א מחולקת עם המשנה ראשונה בדין. הלא גם למשנה אחרונה ס"ל דקודם שתקנו דכופים את רבו היה הדין דפטור. אלא דלבתר דתקנו דכופין מפני תיקון העולם, ממילא אין לו אדון א' וחייב. וא"כ הקרא שפיר את פני האדון ד' למעט חציו עבד דקודם התקנה היה פטור. וגם אפילו לאחר התקנה נפקא מינה באם הוא סריס דאין כופין את רבו]: