ומ"ש מעכ"ת להוכיח כן דלהנ"י דגם בממון אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה. א"כ אין העדים זוממים צריכי' לשלם לבעלי' הפסידם דשור. דהא מיד שנגמר הדין נעשה ההפקעה מבעלים ונעשה הפקר והוי כאשר עשה. וכיון שכן בשור שנגח והמית אדם איך ממיתים השור. אף להסוברים דבממון ל"צ שיהי' עדים שיכולי' להזימם מ"מ הא דרשינן כמיתת בעלי' כך מיתת השור ויצטרך עדות שיכולי' להזימם אע"כ דבאמת בזה לא נעשה שור הפקר ולא מקרי כאשר עשה ומקרי עדות שיכול להזימה, וההיא דכריתות רק ברובע ונרבע. ובזה באמת א"י להזימ' אלא דברובע ונרבע לא אמרינן כמיתת בעלים כך מיתת השור והוי כממון בעלמא דל"צ שיהיה עדות שיכול להזימה, עד כאן תוכן דבריו:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״ו סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.