וצ"ל דפרכת הש"ס לר"מ לשיטתיה, דס"ל בבכורות (דף מ"ט) נתנו עד שלא חלקו נתנו ואם לאו פטורים, ומבואר שם דבחלקו הטעם, דס"ל מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי, ואחים שחלקו כלקוחות עיי"ש, וא"כ הא דחייבים עד שלא חלקו, משום דעד שלא חלקו, הוי יורשים ומלוה על פה גובה מיורשים, ואם כן לר"מ לשיטתיה שפיר קשה מבנ"ח יגבה, היינו מיורשים [ובאמת תמוה לי, כיון דבזה ודאי מוכח ממתני' שם דר"מ ס"ל מלוה ע"פ גובה מיורשים, ור"י לא פליג על זה רק דגם אחר שחלקו חייבים, א"כ איך פליגי רב ושמואל על ר"מ כיון דלית להו תנא דמסייע] ולפ"ז מיושב קושיית תוס' בב"מ הנ"ל דשמואל הוכיח דרבנן ס"ל דאחריות ט"ס דאל"כ אמאי לא יחזיר, הא מיניה דידיה גובים מדינא, כיון דאינו מברר דדימה וזייף, ומיתמי הא מסתמא ס"ל לרבנן כפי ההלכה דס"ל לשמואל לשיטתיה דמלוה ע"פ אינו גובה מיורשים, וק"ל:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״ה סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.