תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״ג סימן ה׳

וכיון שזכינו לדין זה דאלו יבא בעלה הראשון ותודה לו שלא נתגרשה תהי' נשארה תחת בעלה השני נקיש מן המאוחר אל הקדום, ונאמר דא"א להתיר אשה האומרת גרושה אני, כמו במת בעלי, משום דבגרושה ליתא לחזקה דדייקא ומנסבה, דחיישינן שמשקרת, ומה דאינה מתיראת שיבא בעלה, הוא משום דמוסכמה שכשיבא ולא תוכל להעיז בפניו תודה לו, ומאי תפסיד הא מ"מ תשאר תחת השני, ולא שייך בה מתוך חומר וכו' כמו במת בעלי, דכאן בגרושה אני לא תצא מזה ומזה ואולם הכא בסוגיין שפיר מקשה אע"ג דאר"ה. דהא בשנים אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה מדינא היתה אסורה להנשא משום דקאי באשם תלוי. אלא דמה דאומרת ברי לי זהו שמציל אותה מאשם וכל הביאות שאח"כ בסתם הם על דעת הברי, ובודאי אם אחר ימים תחזור מאמירת הברי ותתחיל להסתפק מאותו שעה תהי' שוב כל ביאותיה אסורין, כיון דנפסק הדבר המציל חוזרת מעתה להאיסור אשם תלוי, וא"כ כשיבא בעלה והיא בל תכחישנו נהי דלא נאמין לה שלא נתגרשה, מ"מ הברי שנתגרשה יהא חסר מעתה וממילא נאסור אותה על השני דלא תהא קאי באיסור אשם תלוי. ומעתה אלו הסכימה שבבוא בעלה הראשון תודה לו הרי היא יודעת שיהי' לה החומר שתצא מזה וגם מזה, ועל כרחך לומר דהי' מוסכם אצלה שתכחישנו אם יבא, וזהו א"א לה להסכים עליו כיון דא"א מעיזה, לולי שהאמת אתה שנתגרשה: