ומסתברא לי דה"ה אם הי' הדין מונח ומוסד דא"א שאמרה גרושה אני תהא נאמנת כמו שאמרה מת בעני, אם בא יבא בעלה אח"כ ויאמר לא גרשתיך, והיא בל תכחיש אותו ותודה לדבריו מ"מ לא יהי' בידינו לאסור אותה על השני, דמאיזה צד נאסור, אי מצד הודאתה עכשיו לבעלה הראשון, הרי היא בזה כאומרת בשעה שקידש אותי השני הי' בי תפיסת קדושין מאחר וזה אינה נאמנת כדכתיבנא, ואי מצד כיון דכל יסוד ההיתר שהתרנוה להנשא לזה השני הי' משום חזקה דא"א מעיזה פניה בפני בעלה, ועתה הא באמת הודית לו ולא יכלה להעיז, ונפל ההיתר ונשארה באיסור' קמא, ז"א, דהיסוד לא נפל כלל ועודנו מוסד, דאנו אומרים אלו הי' שקר שגירשה, לא היתה אז מרהבת בנפשה לומר גרושה אני מיראתה שיבא בעלה, ואיך תעיז פנים נגדו, אע"כ אמת הי' בפיה, אלא עתה הפך לבה לשנוא לבעלה השני, ועיניה נתנה באחר:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״ג סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.