תשובות רבי עקיבא איגר · חלק י״ז סימן י׳

אמנם לא נראה לי לסמוך בזה להתיר דהרי לא מצינו מי שיאמר דמותר לכבות נר ביו"ט א' על ידי עכו"ם לצורך ד"א מצד דכיבוי הוי משאצ"ל והוי שבות דשבות במקום מצוה אע"כ דאין לדמות העניינים, דשבות ששורש המלאכה דאורייתא חמור יותר כמו דחזינן דאסור לכבות דליקה ע"י נכרי אף שבות דשבות במקום פסידא, והיינו כמו שכתב הר"ן דכיבוי אם היה עושה אותה בענין שצריך לגופא היה דאורייתא משום הכי חמור עיי"ש [ובדברי הר"ן אלו הקשיתי בחדושי מסוגיא דפרק השואל (דף ק"נ ע"א) דאמירה לעכו"ם שבות ופירש"י דכבר שמעינן ממתני' דעכו"ם שבא לכבות, ולשיטת הר"ן מהתם לא שמעינן רק דאמירה לעכו"ם אסור בכיבוי דשייך בדאורייתא, אבל אמירה לעכו"ם לשכור פועלים דהוי שבות דשבות גמור לא שמעינן משם כמו דבאמת קיל יותר לענין פסידא, ודוחק לומר דמדמינן דאם אמירה לעכו"ם בכיבוי אסור אפי' במקום פסידא ממילא שמעינן דשבות דשבות דעלמא עכ"פ שלא במקום פסידא אסור וצ"ע, גם מדברי הר"ן הנ"ל יש סתירה למה דפסק הב"י והרמ"א בש"ע א"ח (סי' תצ"ח) דאם שחט חיה ועוף טוב יותר לכסות בדקר נעוץ ועפר תיחוח ממה שיכסה באפר שהוסק ביו"ט, והא חזינן דאמירה לעכו"ם לטלטל מוקצה מותר במקום פסידא ואמירה לעכו"ם לכבות דהוי משאצ"ל אסור, א"כ מוכרח דמשאצ"ל חמור מטלטול מוקצה] וה"נ י"ל במקום מצוה דלא שרינן אמירה לכבות מפני ד"א וכיון שכן י"ל בנ"ד ג"כ אף דמדאורייתא שרי מטעם הואיל מ"מ יסוד המלאכה אי עביד בענין דליכא הואיל כגון סמוך לחשיכה (כמ"ש תוס' פסחים דף מ"ו) אסור מדאורייתא, מש"ה חמור ולא שרינן אמירה לנכרי במקום מצוה: