ולפ"ז י"ל דבאמת אילו אסרה עליה היהודים עצמן לתשמיש דמעכשיו נאסרו הגופים עליה. לדבר זה היינו צריכין לדין כולל. דהא עכשיו א"י לחול. דאין איסור חל על איסור. אבל י"ל דמתני' מיירי דאסרה תשמיש של כל העולם עליה. דבזה האיסור תמיד על כל תשמיש ותשמיש שיחול הקונם אז על התשמיש עצמו כמ"ש הרשב"א בחידושיו ספ"ק דנדרים. דאף דבאוסר על עצמו שינה ודיבור דהוי דבר שאין בו ממש דיאסור מדרבנן. היינו דאוסר על עצמו אבל לא על אחרים. דהשינה והדיבור עדיין אינו בעולם. וא"י לאסור דבר שלב"ל על חבירו עיי"ש [ומה"ט כתבתי בגליון ש"ע יו"ד סי' רי"ג ס"א על דברי הש"ע ומיהו מדרבנן אסור. דזהו דוקא באוסר על עצמו אבל לא על חבירו מדברי הרשב"א הנ"ל ושכן מדוקדק לישנא דהרמב"ם (פ"ב ה"ג מהל' שבועות) הנודר מן הדברים וכו' הואיל ואסר על עצמו] והוי ממש כמו שאני עושה. ובזה כיון דחלות הנדר זמנו בכל תשמיש ותשמיש מש"ה חל האיסור אחר הגירושין כיון דבשעה שיחול האיסור מצי חייל. ולא צריך כלל לדין כולל. דלא שייך לומר דאאחע"א. דכיון דבזמן הגבלת האיסור ובתשמיש שלאחר הגירושין הוי הגבלה על זמן ההוא. שפיר מצי חייל והוא נכון מאד בעזה"י:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קס״ח סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
