תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קס״ה סימן ג׳

גם אף אם נניח כדעת מעכ"ת ני' דבזה מפרכסת אסור לב"נ מ"מ לית' לקושייתו. דהא דברי ר"ת הם לר' יהודה דס"ל דחובל וצריך לכלבו פטור. דס"ל דבשעת הקלקול צריך להיות התיקון ולא אח"כ. אבל לר"ש דבחבורה מחייב עכ"פ בחובל וצריך לכלבו הא ס"ל דלא צריך שיהיה התיקון מיד במלאכת חבורה. ויעויין בתוס' פסחים דכתבו דמה דפרכינן שם אלא למ' ד דמקלקל בחבורה פטור, היינו ר' יוחנן אליבא דר"ש. וא"כ ע"ז שפיר משני דהתיקון להוציא מידי אבמ"ה והיינו לב"נ דהא לר"ש ל"צ שיהא התיקון מיד. וי"ל דהברייתא באמת אתיא כר"ש. וע' בתוס' שבת (דף ע"ה ע"א ד"ה ולחייב וכו') דהיכא דאיכא תיקון קל חייב כדאמרינן בפסחים וכו'. נקטו לראיה מפסחים אליבא דר"י. אבל באמת לפי דברי תוס' פסחים הנ"ל אין ראיה. די"ל דהברייתא כר"ש. ופרכת הש"ס דלר"י אף לר"ש מקלקל גמור פטור. ואיך יתרץ הברייתא. וא"כ עכ"פ י"ל דלר"ת הכי הוא דקאי הכל לר"ש: