תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קס״ה סימן ב׳

על תמיהת רומעכ"ת ני' לדברי תוס' בשם ר"ת בשבת (דף ק"ו) דשוחט דלא הוי מקלקל. היינו כיון דבשעת הקלקול בא התיקון להוציא מידי אבר מן החי. א"כ יקשה בההיא דהשוחט חטאת בשבת לע"ז בחוץ דחייב עליה ג' חטאות. דהתיקון הוא רק להוציא מידי אמ"ה לב"נ. כדפירש"י פסחים והא בזה בשעת שחיטה לא בא התיקון. דגם אחר שחיטה בעודה מפרכסת אסור לב"נ דהא לב"נ במיתה תליא. וליכא בזה משום מי איכא מידי. דהא אסור לישראל מטעם ע"ז ושחוטי חוץ. וכמ"ש תוס' בחולין (דף ל"ג) דכיון דאסור לישראל משום טמאה ל"ש ביה מי איכא מידי ומפרכסת אסורה לב"נ מה דפשיטא לי' למעכ"ת ני' יסוד הדבר כיון דאסור לישראל מאיזה טעם שיהיה. מפרכסת אסור לב"נ זהו נגד מסקנת כל האחרונים. ה"ה הגאון בעל תורת חיים בחי' לחולין (דף כ' ד"ה אמר זעירא) שכתב דוקא היכא דאין שם שחיטה עליה דהיינו בטמאה דהוי נחירה בעלמא. בזה מפרכסת אסור לב"נ. דדוקא שחיטה מתיר מפרכסת ולא נחירה. אבל ישראל ששחט טריפה דשם שחיטה עלה דמטהרתו מידי נבילה. בזה מותר המפרכסת לב"נ וכן הסכים בתבואת שור (סי' כ"ז). והוציא כן לנכון מלישנא דהרשב"א. וכ"כ הפרי מגדים (שם ס"ק ב'). א"כ ה"נ בשחט לע"ז דשם שחיטה עלה. ואינו מטמא משום נבילה רק מדין תקרובת עכו"ם, ולענין או"ב שחט ראשון לע"ז חייב על השני משום או"ב הרי דשם שחיטה עלה. א"כ המפרכסת בזה מותר לב"נ: