תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קנ״ה סימן י״ב

ולולי דמסתפינא הייתי מפרש פרכת הש"ס ארבא באופן אחר. והכי פירושו. כיון דרבא מפרש טעמא דר"ח. משמע דכוותי' ס"ל. ואיך אמר האי מאן וכו' דנשמע מינה דסבירא לי' דלדעת נמי צריך דעת. אם כן למה דחיק עצמו לאוקמי ברייתא דסלע וטלה בשומר שגנב מרשותיה. ולא מניח לה כפשטיה דפליגי בסלע לדעת ובטלה שלא לדעת. וכסברא דידיה עצמו י דסבירא ליה כרב בחדא וכר' ח בחדא ואתיא דבריו כרע"ק, ומתני' נמי מפרשא שפיר כנ"ל. ועל כרחך דלא ניחא ליה סברת ר"ח בשלא לדעת דאצטריך דעת, ומש"ה משכן נפשיה לאוקמי ברייתא דסלע וטלה בגנב מרשו' עצמו. מש"ה לרע"ק בעי דעת וכמ"ש הרמב"ן במלחמות. ולית' בטעמ' אליבא דרע"ק דס"ל כלתה שמירתו עיי"ש. דל"ל דסלע דברייתא אדחק' ליה דאמאי בעי רע"ק דעת ולא אפטר במנין. דהא רבא עצמו ס"ל הכא כרב דאמר ההי' גנב וכו' וכיון דע"כ ס"ל כרב ע"כ ליתא לדר'"ח. כנ"ל לפרש קושיית הש"ס. ואף דעיקר חסר מהספר לא מגרע לביאורנו יותר ממה דביאר הרשב"א דהקושיא קאי לרבא איך יפרש מתני' דילן. דג"כ עיקר חסר. עד כאן לשון החכם. והשבתיו על קושייתו. באמת פשטא לישנא דמתני' דתני לא ידעו בגניבתו. לא משמע לן דאחר הגניבה מנו ונמצאת חסירה. והא דבעי בשלא לדעת מנין ולא סגי בחזרה לרשות בעלים, י"ל דלכך בעי נמי מנין מספק דשמא נודע להבעלים אחר הגניבה ע"י מנין וכדומה דחסר מהצאן מש"ה בעי מנין. וזה ניחא לרב ושמואל. אבל לר"ח דס"ל דשלא לדעת בעי דעת ממש לא הוי מהני בסיפא מנין שאחר חזרת הגניבה. דאמרינן בהיפוך. דלמא לא מנו הבעלים אחר הגניבה קודם החזרה. ולא נודע להם שנחסר. ואכתי לא יצא בהחזרת הגניבה דאנקטינהו נגרי ברייתא. וע"כ לר"ח הך ומנו את הצאן ארישא ושפיר מקשה הש"ס ארבא אם סובר כרב וכרב לא אתי שפיר הך ומנו את הצאן דמתניתין ודוק: