וחכם א' השיב על הנ"ל. דקשה לו לשיטת המאור. דאוקימתא דר"ז דס"ל לרע"ק בלדעת כרב וכר"ח בשלא לדעת בטלה דבעי דעת ממש. א"כ מתני' דבב"ק לא אתיא כרע"ק. דהא קתני ומנו הצאן פטור והא לדידיה בין לדעת בין שלא לדעת אין מנין פוטר בטלה. ועל דרך זה מפרש הרשב"א קושיית הש"ס ומי אמר רב הכי והא א"ר האי מאן וכו' כיון דסבר כר"ח בטלה שלא לדעת בעינן דעת ממש. ע"כ אינו סובר כרב דלדעת צריך דעת. דיקשה ממתני' ומנו את הצאן עיי"ש. ובאמת בלא תירוצא דר"ז למאי דבעי לאוקמי סלע לדעת וטלה שלא לדעת. וס"ל לרע"ק כרב וכר"ח קשה נמי קושיא זו. אבל על ר"ז קשה יותר דמשמע מיניה דבעי לפרוקי דלא תיתא כתנאי ולאוקמי מלתא דר"ח ובזה קשה וכנ"ל:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קנ״ה סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.