תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קנ״ד סימן ג׳

אמנם מטעם אחר יש לעיין ולמצוא מבוא. מהיכן למד הרמב"ם כן דשלא אשתה שיעורו ברביעית דאף דשבועה שלא אוכל קיי"ל כרבנן דרע"ק דשיעורו בכזית כמו בכל איסורים שבתורה. (לבד מיה"כ) יש לומר דשאני התם. דהא בכל התורה שיעורו בכזית הטעם דסתם אכילה בכזית. וכיון דלשון אכילה הוא כזית ה"נ בלשון בני אדם. ומה"ט השיג המ"ל על הרא"ם דס"ל אכילה בכ"מ בכ"ש. אלא דהל"מ אפקי' קרא לענין מלקות דבענין כזית. דאם כן בשבועה שלא אוכל נימא אכילה בכל שהוא עיי"ש. ובזה כתבתי בחידושי ליישב קושית תוס' שבועות (דף כ"א ד"ה ולא אמרו וכו') עיי"ש דנדחקו הרבה. ולענ"ד י"ל דהכי אמרינן דרע"ק סבר כר"ש דכ"ש למלקות דסתם אכילה היא בכ"ש אלא דהל"מ דלקרבן בעי כזית. וממילא בנשבע שלא אוכל דעתי' אכ"ש. דהא סתם אכילה כ"ש והוי כפירש שלא אוכל כ"ש דפשיטא בעבר ואכל דחייב קרבן. כיון דעבר על שבועתו. כמו בנשבע שלא יזרוק צרור ועבר וזרק אבל אילו סבר כרבנן דר"ש דלמלקות בעי כזית. והיינו מטעם דסתם אכילה בכזית ה"נ בנשבע שלא אוכל דעתיה אכזית. ויש לכוין כן בלשון רש"י ויש לעיין בכלאי כרם דלא כתיב אכילה יתחייב בכ"ש. וכן בב"ח לחייב בכ"ש. וכמדומה שמעתי פעם שהתעורר כן הפרמ"ג על בב"ח] א"כ לענין רביעית דאינו מטעם דלשון שתייה ברביעית דהא גם בטומאה שיעורו ברביעית. ולא מצינו שסתם שתייה ברביעית. אימא דלשון שתייה הוא בכ"ש. ובשבועה שלא אשתה י"ל דחייב בכל שהוא: