עוד יש לדון אם לא היה המעות בעין דבזה מתנת שכ"מ לא מהני דהוי דבר שלב"ל [וביסוד הדין נסתפקתי דאמרינן שכ"מ שאמר יטול פירות דקל דלא מהני. דכיון דהוי דבר שלב"ל וליתא בבריא אם בעידן אמירתו עדיין לא גדלו הפירות ובשעת מיתתו כבר גדלו הפירות אם נימא דבעי בשעת אמירתו שיהיה בעולם. דאמירתו הוי כקנין בריא. או דדנין דכל שלא חזר נמשך אמירתו עד שעת מיתתו. וכאלו צוה בשעת מיתתו. ובפשוטו נראה הצד הראשון דבעינן דבשעת אמירתו באו לעולם ואולם מדברי תוס' גיטין (דף י"ד ע"ב ד"ה הא בשכ"מ) ואפילו לא נולדו יורשי מקבל עד מיתת הנותן. ואמאי לא נקטו בפשוט יותר. דאפילו לא נולדו עד אחר אמירתו הילך מנה. משמע דזה מהני. כיון דבשעת מיתתו באו לעולם. ועדיין צ"ע:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ו סימן י״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.