ודוחק גדול לומר דהא דאמרינן ל"צ דהדר ביה היינו בהתרת חכם בחרטה בלא פתח דלא מהני דבהקדש דבעי דוקא פתח חרטה, ועלה השקלא וטריא הניחא למ"ד א"ח דנתקיימו דבריו בקדושין, ה"נ קיימא ההתפסה בהמה להקדש ודינו כמקדיש סתם דצריכים פתח חרטה. אלא למ"ד חוזרת ה"נ ע"י חזרתו קודם עוקר ההתפסה מגוף הבהמה וחל עליו רק חיוב נדר לתתו להקדש. ומהני התרה בחרטה בעלמא, ומשני דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי. ועלה דנו הרשב"א והר"ן אם קיימינן הכי לדינא, או דלאביי ורבא קיימינן כסברת המקשן דחוזר מהתפסת ההקדש, והיינו הכל דלא בעי פתח רק חרטה בעלמא. וכעין שכתב השיטה מקובצת בכוונת הרשב"א:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.