תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ד סימן ט״ז

ונ"ל לבאר עוד דהרי בתוס' והרא"ש בב"ק ובחידושי הרשב"א שם ובתשו' בכת"י שהובא בש"מ ס"ל דבמקדיש דבשלב"ל ל"צ התרה, כיון דלא אמר אתננו, הרי כיון דליכא התפסה בגוף החפץ אפילו נדר לא הוי, א"כ י"ל דאינהו ס"ל דבהקדש עניים אמרינן אמל"ג, וכדמשמע פשטא דדברי הרי"ף והרמב"ן במלחמות, ואף דהב"י מפשט פשיטא ליה בחוה"מ (סי' קכ"ה), דלאו דוקא נקט הטור דבהקדש עניים לא שייך אמל"ג, מ"מ לא ידעתי הכרח לזה. דהרי מצינו דהריטב"א ס"ל הכי להדיא פ"ק דקדושין גבי מקדיש שט"ח, וכן הרשב"א והר"ן בנדרים הנ"ל, א"כ מה"ת נדחוק דהטור לאו דוקא נקט. א"כ י"ל דס"ל לתוס' וסייעתו הנ"ל דבמתפיס דבר בעין לצדקה אין בו כלל ענין נדר מצד עצמותו כיון דלא אמר אתננו, רק מכח קנין דאמל"ג נקנה לעניים, וממילא קם בבל תאחר ליתנו לעניים, מש"ה ס"ל דבר שלב"ל אם לא אמר אתננו לעניים, כיון דל"ש ביה אמל"ג, דא"א מקנה דבר שלב"ל, וממילא אין כאן נדר, ומה"ט ס"ל גם להר"ן והרשב"א הנ"ל דבאומר סלע זו לצדקה לאחר ל' יום אם אין דנין דאלים מקנין דהדיוט, יכול לחזור קודם ל' בלי שאלת חכם, היינו כיון דע"י חזרתו נתבטל הקנין כמו בהדיוט בקנין, דע"י חזרתו קודם ל' נתבטל הקנין וממילא אין כאן נדר, אבל להפוסקים דבהקדש עניים לא אמרינן אמל"ג, ואם כן בכל מקדיש סלע בעין לצדקה אף דאין גוף הסלע נקנה לעניים, ע"כ דמטעם נדר אתינן עלה, דהוי כאומר אתננו, יש לומר דגם בדבר שלב"ל ואומר אחר ל' בעי התרה כמו באתננו, וזו נראה כמעט סברת הראנ"ח בתשו' (ח"א סי' ל' וסי' ק"ז) עיי"ש אמנם נ"ל דליתא, דהרי הרמ"א ביו"ד (סי' רנ"ח) פסק המקדיש שט"ח צריך כתיבה ומסירה, ומביא כן בשם הרשב"א, והיינו מטעמא דהרשב"א דבהקדש עניים לא אמרינן אמל"ג, ואעפ"כ פסק הרמ"א בחוה"מ (סי' רי"ב) דבמקדיש שדה זו לכשאקחנה לא הוי נדר אלא באומר אתננו דוקא, וכן למה דס"ל הש"מ הנ"ל בדעת הרשב"א בכת"י, דס"ל להרשב"א בהחלט דבהקדש עניים לא אמרי' אמל"ג, ואעפ"כ מחלק בין דבר שלב"ל לדבר שבא לעולם, א"ו ברור דגם מדין נדר יש חילוק דדוקא היכא דשייך ביה התפסת קנין בדבר, דהיינו בדבר שבא לעולם ובהדיוט כה"ג מהני קנין, בזה בהקדש עניים אף דמחוסר קנין צריך התרה, אבל במתפיס לצדקה דבר שלב"ל, דאין בו שייכות התפסת קנין לא חלה עליו הנדר, אא"כ התפיס החיוב על עצמו בלשון אתננו, וה"ה מה"ט ג"כ במתפיס סלע זו לצדקה לאחר ל' יום, כיון דמקודם שהגיע הזמן שראוי שיחול בו ההתפסה בקנין חזר ומבטל ההתפסה ובטל מעיקרו, דגם בקנין כסף כה"ג הי' בטל מעיקרו, ממילא אין כאן נדר: