תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ד סימן י״ג

ובלא"ה לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה. הא נראה להדיא דדברי הרשב"א כמסופקים ביסוד זה. אי אמרינן בהקדש עניים אמירתו לגבוה. פעם כתב בכה ופעם בכה דהרי בחידושיו לנדרים שם כתב להדיא ומהכא שמעינן דהאומר סלע זו לצדקה א"י לחזור דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי. הרי להדיא דס"ל דבהקדש עניים אמרינן אמל"ג. וגם הרי בחידושיו לבב"ק ס"ל להדיא כהרי"ף דמקרי דבר שלב"ל. וסותר לדבריו (בסי' תקס"ג) בראייתו מההיא דבב"ק. א"כ לא נפלאת היא ולא רחוקה היא לומר דלפ"מ דס"ל להרשב"א בחידושי בב"ק כהרי"ף דמלוה היא בכלל דבר שלב"ל. וממילא אזדא לראייתו מבב"ק. קיימינן דהק"ע הוא בכלל אמירתו לגבוה. מש"ה ס"ל הכי בחידושיו לנדרים הנ"ל ובדרך זו הלך בתשו' (סי' תרנ"ו) אבל בסי' תקס"ג דס"ל דמלוה לא מקרי דבר שלב"ל. ונקט לה לראיה מבב"ק דבהקדש עניים לא אמרינן אמל"ג. והכי ס"ל בתשובתו במקדיש שט"ח או כמ"ש הראנ"ח בתשו' ח"א (סי' ק"ז) דדברי הרשב"א (סי' תרנ"ו) היינו מכח דמסר לאחרים בזה כתב דבעינן שאלה ופתח וחרטה. ואח"כ הוסיף הרשב"א דמכח זה דמסר אפילו שאלה לא מהני] וקצת נראה דדברי הר"ן ג"כ סתורים בזה, דבנדרים שם נקט בפשיטות דבצדקה אמרינן אמל"ג, והנ"י פ"ק דמציעא בסוגיא דתקפו כהן כתב בשם הר"ן דמקדיש מלוה בשטר אינו כלום, דאינו יכול להקדיש מה דאינו ברשותו, והרי אם הוי בכלל אמל"ג יהי' נקנה השטר, דאמל"ג הוי כמו כתיבה ומסירה כמו שכתב הריטב"א פ"ק דקדושין, וכדס"ל להרשב"א בתשובה בהקדש בד"ה: