תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ד סימן י״ב

ולזה נראה לענ"ד דאין הכרח לדברי שיטה מקובצת הנ"ל. דמ"ש הרשב"א דיכול לחזור בו. היינו דהנ"מ אם היה החפץ ברשות אחרים. דבזה אלו היה בכלל אמירתו לגבוה. ומיד בדבורו נקנה להקדש. ממילא הנפקד נעשה כשומר להקדש וכגבאי דמי א"י לחזור אפי' ע"י שאלה. משא"כ אם לא אמרינן בזה אמל"ג ולא נקנה לעניים בלא קנין יכול לחזור ע"י שאלה. ואף דלפ"מ שכתב בדעת המאור, י"ל דמודה בפקדון שהוא בעין ביד אחרים כיון דגם להדיוט נקנה בדיבור בעלמא כה"ג. כדאיתא פ"ה דב"ב ברשות המופקדים כיון שקבל עליו קנה. והוי כמסרן ליד גזבר. ורק במלוה דלא נקנה להדיוט בלא אמירתו לגבוה בזה לא הוי כמסרן לגזבר. ודברי הרשב"א לא משמע דמיירי במלוה. מדכ' עליה ואם באו עדים עכשיו שקנו מידו של ראובן וכו' והא במלוה ל"ש קנו מידו מכל מקום יש לומר דגם בפקדון בעין נ"מ היכא דאינו בחצרו של נפקד דא"י זה לזכות בחצרו עבור המקבל מתנה. ואף היכא דהוא בחצרו היכא דלא אמר בפירוש זכה לו לא מהני, וכמ"ש תוס' שם. ה"נ בהקדש עניים דכהדיוט דמי לא נקנה ויכול לחזור על ידי שאלה וההיא דהרשב"א במקדיש שט"ח בלא"ה בפשוטו ניחא. דאם היה שייך ביה דין אמל"ג היה נקנה כדין כתיבה ומסירה להדיוט. וממילא כיון דמסרו לגזבר לא מהני שאלה. משא"כ בהקדש עניים דלא נקנה במסירה לחוד. ויש בו רק דין נדר מהני שאלה: