ומ"ש גיסי רומעכ"ת דדוקא מקרקע שהיה לו בשעת כתיבת שטח"ז אבל לא למה שקנה אח"כ, כיון דכבר נשתעבדו המעות לבניו, ז"א, דהא כל שמקיימים התנאי פקע החיוב למפרע והתנאי היה מכל שימצא בעזבוני חוץ מספרים וקרקעות, א"כ גם קרקעות שקנה אח"כ בכלל כיון דנמצאו בעזבונו, זולת בבתים שמחזיק להרויח להשכירם ולא לדירה, בזה כתבו הגאונים בשו"ת חינוך ב"י דזוכים הבנות, אף דלבי מגמגם בזה מאד, דסברתם דעיקר הטעם דתקנו חוץ מספרים וקרקעות דיש בזה עגמת נפש והסבת נחלה ביותר, כיון דהוא דבר מתקיים, א"כ י"ל דזהו רק בבית דירתו, לענ"ד אינו מוכח דסברתם מספיק לסוחר בבתים לקנות ולמכור, בזה ליכא עגמת נפש כיון דעומדים להפקיע מידו, ובזה נסתלק ראיית השב יעקב, דאטו סוחר בספרים שכל רכושו בזה תצא הבת בלא כלום, דבאמת בכה"ג כיון דאינם עומדים ללמוד בהם דשייך רק לבנים אלא עומדים למכרם ולהפקיע זכות הבנות בזה, וה"נ בכה"ג בקרקעות, אבל במחזיקים להושיב בהם דיורים דהוי מתקיים אין לנו ראיה להפקיע הבנות, ואך כבר הורו הזקנים, ובודאי ראוי לפשר כדהעלה השי"י, כנלענ"ד, גיסו ידידו:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ט סימן ל״ד
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
