תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ז סימן י״ג

וכיון שזכינו לדין. א"כ בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דליכא אלא לצעורא. אי מיית המגרש ביטל התנאי ומחלו ומותרת לשתות יין לכתחילה. וע"כ לא תקשי מאם לא תבעלי לפלוני התם קנאת חמת גבר ביניהם שחשדה מהאיש ההוא וכיוצא בו וזהו לא מחל. וכן אם לא באתי מכאן ועד יב"ח. התם אינו מוכרח שהי' דעתו לצעורא אלא אפשר לפייסה באותן הימים כדמשמע שם ע"כ אינו ברור שמחל כי לא ימצא עון בזה, וכן במאתים זוז. אפשר דעתו להרווחה [אאב"ה לענ"ד למ"ש מר גיסי הגאון ני' דהקושיא רק מרשב"ג. אין צורך למ"ש אפשר דעתו להרוחה. אלא היל"ל דרשב"ג לשיטתיה (דסבר גבי אצטלית דנותנת לו דמיה) דודאי להרוחא קא מכוין] משא"כ אל תשתי יין שהוא רק לצעור' י"ל בודאי מחל התנאי שלא ישים אשם נפשו, וכסברת הראב"ד הנ"ל. ומש"ה לא קשיא להר"ן ולהה"מ אלא מכל ימי חייכי דהוי ג"כ לצעורה ואפ"ה אינו כריתות. ובזה קשיא. אמאי הא נכרת הגט כשימות הבעל ומ"מ נראה לענ"ד להליץ וליישב קושיא זו. דנהי דחזקה דמחל התנאי בשעת מיתה מכל מקום השתא לא הוי כריתות. דעכ"פ אגידה ביה לעולם. ואם יארע שבשעת מיתה יאמר אינני מוחל התנאי הרי אינו כורת. אלא שאנו תולין מסתמא ימחול. אבל מ"מ אינו כורת כמו שהוא עתה. וצדקו דברי רבנן קדמאי דבה"ג: