תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ו סימן ט״ז

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

וכעת עפ"י דברינו י"ל דדבר גדול דיבר הנביא הראנ"ח (אף שרחוק לומר שכיון לזה) ודבריו דברי, והוא דבע"מ שלא תבעלי לפלוני כיון שיש המשך זמן לתנאי ל"ש לומר בו דהוי ככבר עשוי מעכשיו וממילא כיון שלא הגביל זמן, אף אם ימות אותו פלוני יהי' מקויים רק בכח, ועולה לשונו שפיר מה שכתב דיהי' תלוי ועומד לעולם, דלעולם לא תהי' רשאה להנשא מחמת אותו גט, ויהי' הגט תלוי בספק, אם קיומו בכח והוי גט או לא, ואינו כריתות. אך בל"ת לאבא ולאביך כיון דאיכא איסור אין התחלה לחשש שמא תבעל להם מעיקרא מיד בחלות תגט, ובכגון זה חשבינן לי' כאלו נתקיים תנאו בפועל מש"ה הוי כריתות. ולא שזה שאין חוששין. גורם שיהי' כריתות אף אם התנאי לעולם. דזהו נגד הסברא, כיון דמ"מ יש מציאות שיתבטל. אלא דבמקום דבעצם הוי כריתות כגון זה דאם ימות האב יהי' כריתות, אלא דמה דקיומו לא יהי' בפועל זה יגרום דלא יהי' כריתות, ובזה כיון דמסלקין הגורם, ואומרי' דהוי כעשוי מעכשיו ומקויים בפועל מיקרי. ממילא הוי כריתות, אבל ע"מ שלא תאכלי בשר חזיר לעולם, נהי דחשבינן ליה ככבר נתקיים מ"מ לענין כריתות כיון דיש מציאות לבטל הקיום לא מקרי כריתות, דמה לי אם אפשר לבטל התנאי או אפשר לבטל קיומו. כיון דמ"מ אפשר להגט לעולם להתבטל, ובע"מ שלא תבעלי לפלוני לא תקשה מה דהקשינו, דהא אפשר שתנשא ויהיה כריתות, דזהו באמת אינו, דאף דמאז לא יהיה מיחוש עוד מ"מ אין זה עושה אותו כריתות כיון שעדיין במציאות שיבוטל, ובעת חלות הגירושין היה חשש שיבוטל התנאי, דהיינו שלא תנשא בחיי הבעל ותבעל אחרי מיתת המגרש, דאז לא יהיה אסור בבעילה. ומשום הכי לא חשבינן לי' כאלו נתקיים מעכשיו. ואולם לדעת הני רבנן עדיין אין מועיל בתירוץ של הראנ"ח, דהא לדידהו גם בע"מ שלא תבעלי לפלוני מיד בחלות הגט אין חשש שיבוטל התנאי, דהא בחיי המגרש אם יבעול אותו פלוני יהי' הגט בטל ואיכא איסור א"א, ולאחר מיתת המגרש אין זה ביטול התנאי עוד, אך י"ל דלהם לא יהי' קשה קושייתו כלל, דהם יפרשו כמו שפירש הר"ן, דטעמא דהאי תנא משום דסובר דע"מ נמי שיורא הוא, אלא דבאבא ואביך אין בו משום שיור. דבל"ז אסורה אלא מחשש שתעבור ע"כ אמר דאין חוששין, וה"ה דלפלוני אין חוששין אלא דמ"מ אסורה מטעם שיור:
נחלת הכלל · Warsaw, 1901

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.