תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ד סימן ז׳

ועכ"פ אם נידון דהא בהא תליא, דאם נאמן למפרע ממילא א"א לענוש על הזנות, מ"מ י"ל דליכא כ"כ חשש חיפוי, כיון דעומד בקל להתברר אם מת אם לא, וכמו דצ"ל עכ"פ לס"ד דיבמות דע"א נאמן מדינא דהוא בכלל ע"א נאמן באיסורין, א"כ ממילא אין חילוק בין להבא בין למפרע, ואם בא ע"א אחר שנשאת והעיד דמת מקודם אמאי לא יהא נאמן באיסורין דהביאות של בעל זה להבעל יהיה בהיתר ע"י שבעלה הא' מת מקודם שנשאת לו, ויקשה ג"כ דיכול לחפות, א"כ כל מה דנתרץ לס"ד ה"נ י"ל לפי האמת מ"ש רומפכ"ת דא"א להאמינו למפרע דזמן מיתה לא עבידי לגלויי, אף למה שכתבנו דבקל ימצאו הרבה יודעים אם ראוהו חי מבערב, מ"מ י"ל כרו"מ דעבידי לאגלויי לא הוי ע"י עדות העדים, דמ"מ יכול להכחישם ששקר אתם, דאף דהתורה האמינה, מ"מ בכלל עבידי לאגלויי אפשר דלא מקרי גלוי לפנינו לעיני כל עד שיבא הבעל בעצמו לפנינו אמנם יש לדון כיון דהאמינוהו להבא, ממילא י"ל דנאמן למפרע, דבבאו ב' עדים שמת ולא ידעו אימת וע"א מעיד שמת מכבר י"ל דמדאורייתא נאמן דלהפוסקים ומכללם הרשב"א ביבמות דס"ל למסקנא ע"א נאמן באתחזק איסורא י"ל דהכא נאמן, דלא מקרי דבר שבערוה, כיון דעכ"פ השתא מת וליכא עוד איסור א"א אלא דאם מת עתה אסורה על הבעל הב' מדין סוטה, י"ל דלא מקרי דבר שבערוה, ואף דעיקר לימוד דבר דבר מממון כתיב גבי זינתה תחת בעלה, י"ל דדוקא לגבי בעל אבל לא לגבי בועל, כמ"ש תוס' יבמות (דף ג' ע"ב) דטומאה כתיב ביה כעריות הוא לגבי בעל, ולא לגבי בועל, ה"נ י"ל לענין אין דבר שבערוה, דליכא על הבועל רק איסור עשה וקדושין תופסין ואין הולד ממזר י"ל דאינו בכלל דבר שבערוה: