תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ג סימן ג׳

ומה שמעיד ר' יחיאל דכשבאו הזוג ר' יצחק ואשתו לק"ק ברומשטם מיד יצא קול בכל העיר שהיא א"א, כי בעלה הלך למרחקים ועדיין לא נשמע ממיתתו, אין זה בגדר הכחשת עדות ר"וו הנ"ל, כי לא העידו שבעלה חי, רק שעדיין לא נשמע ממיתתו, והיה בהעלם ידיעה מהם מה שנכתב כן לר' שלמה הנ"ל, או שהם דנו שאין לדון להאמין על הכתב, ובעוד שלא נתברר ההוראה להתיר עפ"י עדות ידועה לכל שהיא באיסור א"א גם במה שמעיד ר' יעקב שהוכיח לבעל האשה ר' יצחק על פניו והשיב בעזות, הלא גם דוד מלך ישראל עשה כן בבת שבע, ג"ז אינו בכלל עדות שבעלה חי, אלא שהתנצל עצמו על שדר עמה מבלי התרה מב"ד דממילא ראוי לו להחזיקה באיסור א"א, גם בממנ"פ אם ידוע שבעלה ר' יוזפא חי, הוא רשע במה שדר עם א"א וא"נ להעיד. ולענין לחוש לקלא בודאי יש כמה סניפים גדולים לבטל קלא כי האי, ובפרט שהוא קצת קול ושוברו עמו, כי לא אמרו שהיא בודאי א"א. אלא שעדיין לא נשמע ממיתתו. והיינו שהדבר תלוי אם יבורר מיתתו אם לא, ודמי ליצא קול שנתקדשה בספק קדושין. אמנם כ"ז אם הי' ר"וו מעיד כן להתיר להאשה להנשא דהאמינו חז"ל לע"א ולעד מפ"ע בצירוף דמתוך חומר וכו' הקילו משום עיגונא, וכאשר האריכו רבותינו ביסוד ההיתר נגד ד"ת, דדעת רש"י בשבת קמ"ה) דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, וכ"כ מהרי"ק (שורש ל"ב בשם הרשב"א) ודעת תוס' ביבמות שבדבר שדומה לחז"ל להאמין לא מקרי כ"כ עוקר דבר מה"ת, ועי' נזיר בתוס' (דף מ"ג ד"ה והאי מת מצוה וכו') כתבו בדבר שיש כח וטעם. כח ביד חכמים לעקור מה"ת בקום ועשה, והביאו ראיה מהא דנאמנת לומר מת בעלי, עכ"פ מצינו רק דמכח כל חומר דדייקי סמכו להקל משום עגונה, א"כ י"ל דכ"ז בבא להעיד להתירה, משא"כ כשמעיד העד אחר מיתתה, דעיקר העדות על הבנים שהולידה, י"ל בכה"ג לא האמינוהו, ואוקמי אדינא דבמקום חזקת אשת איש אין עד אחד נאמן: