ועכ"ז היה אפשר לצדד דהאשה שאמרה בפני העגונה ור"ש הוא אשה אחרת, ולא היה אז החזן במעמד ההוא, דאף דכתבנו דרחוק לומר כן, מ"מ לעומת זה י"ל דרחוק דהאשה מערלא תסתור דבריה, ואולם ע"ז גופא אנו דנין דלא מקרי חזרה, רק כמפרשת דבריה מהיכן ידעה שמת חבירו של ר"ש כיון שראתה אותו שם איזה שבועות מקודם ואח"כ שמעה מבני עירה שזה שמת היה איזה שבועות מקודם שם, שזה היה נראה דזה ודאי הוא עצמו חבירו של ר"ש, ודומה למ"ש הר"ן בשו"ת (סי' ע"ז) ועוד דכל כה"ג לא מקרי מכחיש דבריו הראשונים וכו' אבל זה לא אמר בתחילה אלא שהיא זקוקה ליבם. ובודאי לאו כ"ע דינא גמירי שעדות וכו' יספיק להנשא וכו', א"כ ה"נ בנ"ד דלאו דינא גמירי שיהא ראוי לחוש שעוד אחר נזדמן להיות שם באותו זמן שהיה חבירו ר"ש שם, א"כ אף אם יתברר שהמכתב של החזן היה בב"ד אין כאן צד להקל גם ליכא רגלים לדבר שאותה אשה שאמרה להחזן ולהעגונה לאו היא האשה מערלא ולזה לענ"ד לא מצאתי לה היתר אא"כ יוכתב להחזן ממערגינטהיים אם יאמר שהאשה מערלא לא הביאה אז לפניו עוף לשחוט ומכח זה יהיה בירור שהאשה זאת היתה אחרת, או שיוברר אצל אנשי נייאקירכען שזה שמת הי' קודם איזה שבועות באכסניא ההוא, ובעל אכסניא יעיד שלא הי' לו אורח כלל במשך זמן ההוא רק זה שהי' אצלו עם ר"ש, ואם לא יבורר כן אין בכחי להתיר, כנלע"ד:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קי״ג סימן כ״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
