ולכאורה בלא"ה מוכח לומר כן מהא דפריך ולשמואל דאמר ל"ח לפרעון ולקנוניא מא"ל, ולכאורה קשה לי, הא אפשר לומר דשמואל חייש לקנוניא, אלא דלא חש לפרעון, והכא במצא שט"ח הא נאמן לומר פרוע, במגו דכתבתי ללות ולא לוה, ולא מטא לידי' ומש"ה לא יחזיר דטענינן ללקוחות פרוע במגו דמזוייף ואינו נאמן בהודאתו לחייב ללקוחות, למה דנראה מדברי הש"ך סי' צ"ט סי"ב, דאף היכי דנאמן רק מכח מגו, ה"נ בהודאתו לחוב לאחרינא, אע"כ דלשמואל גרע טובא טענת פרוע ולא טענינן אנן, ואף דליכא ראיה גמורה מזה, די"ל כיון דטענת פרוע גרוע לשמואל, היכי דמודה לא טענינן אנן ולחוש לקנוניא, מ"מ י"ל דלא טענינן ליה אנן כלל, כמו דלא טענינן אנן דדימה וזייף ואדרבא מרווח יותר, די"ל הא דפסיקא ליה להש"ס למפרך ולשמואל וכו' מכח סברא הנ"ל דלא טענינן אנן, היינו מכח מימרא דשמואל עצמו, דהא בהקנאה ג"כ נאמן פרוע במגו דדימה וזייף ואפ"ה לא טענינן אנן:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק צ״ח סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.