נ"ל דלק"מ, דהא בלא"ה אף להצד דהיכי דהוא נאמן רק במגו היכי דלא טענינן עיקר הטענה, ה"נ לא טענינן המגו, מ"מ כמו דחזינן דמכח הריעותא נאמן דדימה וזייף בלא מגו, ה"נ יהא נאמן מכח הריעותא דנפילה דפרוע, ובהכרח צ"ל דפרוע גרע יותר מלטעון, מטענת דדימה וזייף, דהך סברא דאי אמרת דפרע מקרע הוי קרע ליה אלים טובא ולא חיישינן לה כלל אף במקום ריעותא דנפילה, וכיון שכן ממילא לק"מ, דכמו דלא טענינן דדימה וזייף אף דהוא נאמן מ"מ כיון דרחוק הדבר דדימה וזייף אנן לא טענינן שהי' כן, ה"נ לא טענינן פרוע, דרחוק הדבר שפרע והניח שטרו בלא קרוע אנן לא טענינן שהי' כן, ובאמת אפשר אלו הי' בפנינו וטוען פרוע דנאמן במגו דמזוייף, ואפשר אפילו בלא מגו מכח ריעותא דנפילה נאמן פרוע בעצמותו כמו דנאמן דדימה וזייף, אבל מ"מ אנן לא טענינן שהי' כן, דרחוק שהיה כן:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק צ״ח סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.