תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק צ״א סימן ד׳

אמנם הי' נ"ל מה דהוצרך הרשב"א לסברא, ובאומדנא, היינו כפי מה דמבואר שם הנוסח בשאלה ושייר לעצמו בלבד, דנראה דבלשון בלבד בא למעט שלא יהי' לו זכות דירה רק לעצמו בלבד, ומש"ה דן הרשב"א דלא מיעט רק בניו הנטפלים עמו, אבל לא אשה או שמש, וכדדייק הרשב"א שם בשו"ת, וז"ל, והא דקאמר לעצמו לבד, לומר שלא ידורו עמו בניו הקטנים הנטפלים עמו עכ"ל, אבל לא אמרי' דמיעט אשה דלא גרע משמש, אבל בלא"ה שייר סתם לדור בהם ולא דקדק בלשון לעצמו לבד, נ"ל דגם בניו הנטפלים עמו שריין, דהא במשכיר בית לחבירו בסי' קנ"ד ס"ב דא"י להרבות דיורים ואכסנאים, אבל סמוכים על שולחנו א"י לעכב, א"כ ה"נ י"ל בשייר דירה לעצמו דבמה דמשייר לעצמו משייר בהם בעין יפה יותר, וכמ"ש הסמ"ע (סי' שט"ז ס"ה) יכול נמי להחזיק אצלו בניו הנטפלים, כיון דסמוכים על שלחנו, וממילא מה"ט יכול לישא אשה וליקח לו שמש, וא"צ לבא בזה מכח אומדנא דמוכח, א"כ ממילא גם בהיפוך כמו בנ"ד י"ל במה שנשאת לאיש לא מקרי מרבה דיורים ואכסנאים דהיא ובעלה כחד נחשבים דסמוכים על שלחן אחד ולא הוי הוספת דיורים, כך הי' נ"ל אבל מדשינה הרמ"א מלשון הרשב"א וכתב הכותב נכסיו לבנו והתנה לדור בהם כל ימי חייו, משמע דבלשון הזה צריכים ג"כ לטעמא דהרשב"א הנ"ל, וממילא בכה"ג א"י להחזיק אצלו בניו הקטנים הנטפלים עמי, ועדיין צ"ע: