הנה לפי מה דפסק הרמ"א שם דיכול לדור בהם עם אשתו ושמשים הצריכים אליו, משמע תרתי איתנוהו, ולו זכות לדור עם אשתו, גם שמשים הצריכים אליו, דאמדינן דעתו דלא עלה על דעתו לישב בלי אשה ובלי שמשים, א"כ ה"נ בהיפוך לא עלתה על דעתה למיתב ארמלתא, אבל באמת דברי הרמ"א תמוהים לי, דבמקור הדין בשו"ת הרשב"א שהובא בד"מ בב"י מבואר בזה"ל מסתברים לי דאף לאשתו שייר דלא עלה על דעתו שלא יהי' לו שמש לשמשו ויצטרך לאפות ולבשל בעצמו, ולא גרע אשתו משמש, משמע דאשתו רק משום שמש שרינן, ולא שרינן ליה תרתי אשתו ושמש, אלא הא או הא וכדכתב הרשב"א אח"כ אבל זה משייר דירה לעצמו שייר לאשתו או לשמש לשמשו, משמע דלא שרי אלא בחדא, א"כ בהיפוך באשה שבאה לשנשא י"ל דלא, דל"ש בי' דצריכים לה לשמשה באפיה ובישול:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק צ״א סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.