תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ט׳ סימן ה׳

ואין לפקפק בשעת תליית הה' דעתה התיבה כתיבה אלקיהכם, דאין לו משמעות קריאה הוי כמוחק אותיות אלקי, דזה אינו, דא"כ יקשה בש"ע יו"ד (סי' רע"ו) הי' לו השם וכתב יהודה עושה מהד' ה' ומוחק ה' האחרונה וכימא דכשעושה והד' ה' ונמצא כתובה השם בשני ההין בסוף, אין לו משמעות קריאה, והוי כמוחק אותיות דכבר נתקדש תחילה, ואי כיון דכבר נכתב יהודא יפקיע הקדושה מתיבת יה דנקרא יהודה, א"כ יקשה בהיפוך כיון דפקע הקדושה מהם, א"כ כשעושה מהד' ה' מהא מ"א אותיות יהו דפקע הקדושה מהם הוי עתה כאלו לא נכתבו בקדושה ולא קדש השם, אף די"ל דודאי האותיות שכתקדשו פעם אחת לעולם עומדים בקדושתם אף דלא ניתן לקרות, אבל ו"ו במה שעושה מהד' הה' דעי"ז התיבה לא ניתן לקרות ולא וקרי מחיקה, כיון דגם מועיקרא לא ניתן לקרות בשם השם, דהא כקרא יהודה, והאותיות יהו עודם כמעיקרא, מ"מ יקשה כשעושה מהד' ה' דתיכף לא ניתן לקרותו לא יחול עליו הקדושה, וכשמוחק אח"כ ה' האחרונה בונה יחול הקדושה ע"י אות ה' ואף דמ"מ י"ל כשעושה והד' ה' ע"ד לגרור ה' האחרונה חלה הקדושה עלה כמו בכל כתיבת השם, דכשכותב האות הראשון אף דעדיין לא ניתן לקרות ומותר למחוק, מ"מ נתקדש האות לענין דכשגומר השם נכתב כולו בקדושה, וה"נ י"ל לענין הה' הנ"ל, א"כ עדיין הפקפוק עומד בנ"ד, די"ל כיון דמעיקרא נקרא בשם אלקיכם כשתולה הד' ואין לו משמעות הקריאה, אף דהאותיות עדיין נשארו בקדושתן, מ"א הוי כמוחק במה דלא ניתן השם הקודש לקרות: