תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק פ״ח סימן ז׳

והשבתי עדיין אין דעתי מסכים לזה, דמה דהוכיח מעכ"ת נ"י מתרשב"א דבמהיום ולאח"מ לא שייר מקום היניקה, לא ידעתי איך אפשר שיהי' בענין אחר, דאם נתן לו הקרקע והיניקה מעכשיו ואכילת פירות יתחיל הקנין לאח"מ כמ"ש מעכ"ת בדבריו הראשונים, סוף סוף איך יתואר שהפירות להנותן ובמה נשארים לו, הא אין אדם משייר דבר שלב"ל, וא"א רק ע"י מקום יניקת הפירות, א"ו ברור אף בשייר יניקת הפירות מדמה הרשב"א לההיא דבבת דמ"מ מקרי ינקו מהקדש, כיון דגוף הקרקע הוי הקדש, ואולי מדרבנן דמחזי כינקי מהקדש וראיית הרשב"א אף דבההיא דבב"ת דבעי הש"ס למפשט דלא שייר לנפשיה קרקע והא עדיין יקשה דעכ"פ זכות לו להעמיד החרוב ושקמה עד דיתיבשו, א"כ זכות הקרקע ליניקת אילן הוא שלו, ואעפ"כ מקרי יניקה מהקדש, א"כ ה"ה במהיום ולאח"מ, וראיית מעכ"ת מההיא חוץ מגיזותה לענ"ד בפשוטו י"ל, דהתם בחולין מיירי שהגיזה כבר גדלה ואומר עליהם חוץ מגיזותיה, גם יש לחלק דהיכי דמקום יניקת צמיחת פירות או גיזה קנוי להדיוט לעולם שאם יגוז הגיזה יחזור ויצמח להדיוט כזה לא מחזי כיונקי מהקדש, משא"כ בחרוב ושקמה דאם יתיבשו לא יהי' לו רשות ליטע אחרים, א"כ אין מקום יניקת הפירות קנוי להדיוט לעולם, דאותו מקום עצמו סופו לחזור להקדש בזה מחזי כינקי מהקדש, לזה דימה הרשב"א שפיר דה"נ במהיום ולאח"מ או במהיום ולאחר ל' כיון דאינו משייר יניקת פירות לעולם מקרי ינקי מהקדש, והכי דייקא לישנא דהר"ן בשיטה מקובצת בב"ת דכתב וז"ל ואס"ד שיורי משייר וכו' פי' אא"ב דלא שייר ארעא א"ש דאע"ג דמדינא מצי לשיורי אילנות כ"ז שיתקיימו וכדאמרי' בהדיוט אפ"ה כיון שאין לו קרקע, ולכשימות חוזר הקרקע להקדש מחזי כאלו ינקי משדה הקדש עכ"ל, אבל באמת נ"ל ברור דבמהיום ולאח"מ מדין שיור קרקע לפירות אתינן עלה. כן נראה לענ"ד: