ועל הנוגע בענין הטבעת, בפשוטו נראה כדעת מעכ"ת כיון דבנתנה לא הוי תן כזכי, אמנם לענ"ד נראה לדון בנכסים שא"י דקיי"ל דהבעל אינו אוכל פירות ומכירתה ונתינתה קיימת רק דהבעל יורשה, בזה הוי רק כיורש דעלמא ואם נתנה במתנת שכ"מ מהני, כיון דבכה"ג ליכא דין תקנ"א, וא"כ אם הי' כאן מצוה מחמת מיתה דגם במקצת קנה או דשייך כאן מצוה לקיים דברי המת כדאיתא בסי' רנ"ב בהשליש מתחילה לכך מהני לגבי הבעל כמו לגבי יורש דעלמא, והדרינן לפלפולא הנ"ל דלסברת מעכ"ת כיון דנתיאש הוי כמו נכסים שא"י או דבמעות שנתן לאשתו ליכא תקנ"א, לא הוי למעכ"ת להחליט דלא תתן הטבעת לבנה, דכמו דהי' מהני לגבי יורשיה אחרים, ה"נ מהני לגבי בעלה, גם הא מבואר ספ"ק דגיטין דבמתנת שכ"מ שמסר לשליח ואמר הולך לפלוני ומת מקבל בחיי נותן קנו יורשיו, דבהוציא מרשותו ואמר הולך הוי כזכי וזכי למפרע, והכי פסקינן בש"ע חוה"מ סי' קכ"ה, וא"כ הכא גבי בעל ודאי מהני, דהמתנה קדמה לירושתו, זולת מדין תקנ"א, וא"כ זהו חד דינא עם ההלואה לבנה וחתנה, כן נראה לענ"ד:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק פ״ה סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.