תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק פ״ה סימן ז׳

מ"ש מעכ"ת נ"י עוד לצדד כיון דהבעל הי' סבור דכבר הוציאה נתיאש והוי כנכסים שא"י, דבר זה צריך ראיה גדולה דשאני נסכים שא"י דלא חל עליהם מעולם דין נ"מ ועליהם לא תקנו חז"ל, אבל בנ"ד כבר נכנסו בכלל נ"מ, וזכה בהם הבעל, גם אם באנו לומר כיון דשחק לזה ולא הקפיד גלי דעתי' דניחא ליה ומחל לה לגמרי, א"כ נצטרך לומר דגלי דעתי' דמעיקרא בעידנא דיהב לה נתן לה לחלוטין למכור וליתן, דגלוי דעת דעכשיו בודאי לא מהני, כיון דכבר הלותם לאחרים, ובשעת דהלואה הלוה נשתעבד להבעל ולא מהני היאוש לגבי הלוה כמ"ש החכ"צ בהגהותיו להט"ז חוה"מ סי' קס"ג, ואף אם הי' המעות עדיין בידה וגלי דעתיה שאינו מקפיד על שמוציאה מהם ואח"כ הלותם לאחרים, י"ל דלא מהני כיון דכבר זכה בהם הבעל, וידו עדיפא מידה לא מהני סילוק, כמו כל סילוק מן נ"מ לאחר נשואים דבעינן דוקא קנו מידו, וא"כ י"ל דשתיקה ושחוק לא הוי רק סילוק ולא מתנה, ומ"מ הי' אפשר לדון דמהני בנתנה לאחרים אחרי שנתיאש הבעל מהם, דהוי כמו יאוש וש"ר דקני בגזל, משא"כ בנידן דידן דהלואתה לבנה וחתנה לא נתנה להה במתנה עד אחר זמן רב אח"כ לא מהני היאוש דהלואה נשתעבד מיד להבעל, ואף להרמב"ם דש"ר ואח"כ יאוש קני, מ"מ דוקא בגזל הראשון דיצאתה קצת מרשות בעלים לא מקרי כ"כ גבי האחר באיסורא אתי לידי' משא"כ בנ"ד, ודמי לשומר שמסר לשומר ואח"כ מכר הראשון להשני החפץ ההוא דפשיטא דלא מהני יאוש, דשומר הב' נעשה מיד שומר דהבעלים, ומרשות בעלים אתי לידי' גם בגוף גלוי דעת יש לפקפק, דמה ששותק ואינו כועס על ההוצאה אין ראיה, דכמה פעמים אין בעל מקפיד כשמוציאי' מנכסים שלו, והוא מדכ"י שלום: