תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק פ״ד סימן ח׳

והנה בדין הכתובה לא נמצא בראשונים בדיני המומין שנודע לו מקודם אם יש לה נדוניא, ולא זכרו כ"א אין לה כתובה ולא תוספת כתובה הרמב"ם פכ"ה מה"א, ואחריו הטור והש"ע סי' קי"ז, אמנם בב"ש סי' קט"ז ס"ה כתב לדמות מומין לאיילונית דמבואר בסוגיא דאין לה נכסי צ"ב שאינם בעין, ולשינתי בנ"ד עכ"פ תוס' שליש לא גרע מכתובה שאינו בעין, אף דבב"ש סי' קט"ו סכ"א לא נראה כן, מ"מ נ"ל דמלתא חדתא הוא דיהי' תוספת שליש עדיף מנדוכיא שאינו בעין, ואפשר דהב"ש מיירי שהרויח באמת תוספת שליש והוא בא מכחו, וגם בזה צ"ע, עכ"פ בנ"ד שהכניסה ט"ו מאות ר"ט א"כ קצת יש לדון דא"צ להחזיר כלל הנדן, דיש לחשוב ההפסד לפי ערך, ואין כל נצ"ב קיים, ואף אם נימא דשאר מומין אינם דומים כ"כ לאיילונית, כיון דמ"מ אפשר לו לקיימה אם ירצה, ואינו דומה ג"כ לרואה מחמת תשמיש ברסי' קי"ז, דהתם אינה ראויה לתשמיש, מ"מ כיון דנכפה יש סוברים דסכנה הוא ומקרי אינה ראויה לביאה דומה לההיא דריש פ' יש מותרות דאמרינן אין לה כתובתה דלאו בת ביאה היא עיי"ש: