תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק פ״א סימן ח׳

ולבאר יותר מה שחדשנו חשש חדש שמא יצא וחזר ונטבע, נ"ל ראיה לזה דהא בשו"ת הריב"ש סי' שע"ח מבואר דס"ל להרי"ף במלחמה ובמים בעי' קברתיו דחיישינן שמא בלבלוהו המים וסבר שמת ויצא להרי"ף כן מההיא דדגלת דבעינן אסקינוהו, דהיינו טלטלוהו דהוא כמו קברתיו עיי"ש, וכ"כ בפשיטות בנודע ביהודא סי' כ"ח דקברתיו אינו ענין לדדמי על הטב"ע אלא לבדדמי שסובר שמת ועדיין חי עיי"ש, והנה הגאון נב"י תמה להסוברים דספק אם אשתהי ג"י תלינן לקולא, מאי פרכינן בההיא דדגלת אינהו דעביד כמאן, הא כיון דבעלה של זו נטבע זה ד' ימים א"כ בממנ"פ אם זהו שנמצא הוא אותו שנטבע, הא ידעינן דהוא בעלה, ואם ניחוש שבעלה הנטבע יצא חי וזהו טביעה אחרת ממילא הו' ספק ג"י, ותירץ דמיירי דהשושבינים לא ראו הטביעה רק איש אחר ראה שנטבע א' בדגלת והוא מכיר עתה בסי' שזהו שהועל זה שנטבע אז, אבל אינו מכירו מי הוא, ושושבינים הכירו שזהו בעלה א"כ שפיר פרכינן דלא מהני טב"ע של שושבינים כיון דהוי יותר מג"י עיי"ש, מדאצרכי ואסקיני' דהוי כקברתיו הא ליכא חשש דשמא חי ובלבלוהו המים דהא זהו שנמצא הוא הנטבע זה ה' ימים, ואף אם נפרש דקברתיו הוא משום בדדמי על טב"ע דע"י העסק בקבורה נותן בו עין היטב להכירו וכמ"ש המהריב"ל ח"א דס"ט לצדד בכוונת המאור, הא כיון דהשושבינים לא ידעו שפלוני, ורק ע"י הכרתם בטב"ע שזהו בעלה נודע שהוא הנטבע, א"כ ל"ש כלל בדדמי, אע"כ דהא דבעינן קברתיו דחיישינן שמא חי שזהו הנמצא זה הנטבע, דלמא יצא וחזר ונטבע, ואף דדברי הנב"י הנ"ל אינם מוכרחים דבפשוטו י"ל דמיירי דראינו איש אחד נטבע וא"י מי הוא ואחר שהעלוהו הכירו השושבינים בטב"ע שזהו פלוני, ובזה אף המקילים בספק ג"י, מ"מ הכא קרוב יותר שזהו הנמצא הוא הנטבע אז, והוי כמו ודאי שהה ה' ימים, א"כ י"ל דנהי דלחומרא דנין כן, מ"מ אינו ודאי שהנמצא הוא הנטבע אז, מש"ה בעינן קברתיו דשמא הנמצא הוא חי והמים בלבלוהו, והנטבע זה הוא איש אחר, אבל לענ"ד מוכח דהרי"ף לא פירש כן, וגם לא כפירוש דברי הנב"י הנ"ל, דאם כן איך הוכיח הרי"ף מזה דאפשטא איבעי' דעד אחד במלחמה, הא בזה לא שייך בדדמי, דממה נפשך אם ניחוש שהנמצא אינו בעלה ממילא לעולם לא יתוודע לה דבעלה נטבע, ואיך שייך דלא דייקא דמאמנת להעד, הא לא נודע לה כלל שנטבע בעלה, דדוקא אם בעלה באמת נטבע, ואנו חוששין דהעד המעיד שנמצא הוא בעלה בזה שייך סברא דמאמנת להעד כיון דידעה דבעלה נטבע, סומכת העד מעיד אמת שזהו הנמצא הוא בעלה אבל בלא ידעינן כלל שבעלה נטבע רק ע"י ההכרעה של העד, ואם העד שקר מה"ת לן לומר דבעלה נטבע ול"ש לומר דנודע לה שנטבע, אע"כ ברור דהרי"ף ס"ל כפשטא דידעינן דבעלה נטבע, ומוכח באמת דס"ל להרי"ף דספק ג"י חיישינן לחומרא א"כ מדבעינן קברתיו מוכח דאף דידעינן דבעלה נטבע וגם עתה מכירים בטב"ע שזהו בעלה מ"מ חיישינן דחי הוא דשמא יצא וחזר ונטבע, זולת אם נימא דקברתיו בעינן דשמא כיון דידע דנטבע בקל הוא סובר שזהו בעלה ובעי' קברתיו דבזה דייק היטב וכסברת מהריב"ל, אבל מתשו' הריב"ש לא משמע כן אלא דקברתיו בעי' דחיישינן שמא חי הוא עיי"ש, א"כ מוכח דחיישינן שיצא וחזר ונטבע ודו"ק: