תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק פ״א סימן ז׳

והנה לפום רהיטא הי' נראה להקל, דבנ"ד לא בעי' קברתיו דאם נאמן הנכרי שזה הי' האיש ההוא הי' וואלף אפענהיים, וכיון דנטבע שלשה שבועות מקודם בודאי מת הוא דהוי שהה עד שתצא נפשו, זולת דניחוש שמא אז כשנטבע יצא מהמים, וזה עתה חזר ונטבע ועדיין חי, ממילא גם לאינך פוסקים דלא בעי' קברתיו, הא בנ"ד לא אמר כלל שמת אלא שראהו צף, ובאמת לענ"ד מה"ט אין ממש כלל בעדות הנכרי, דכמו דחיישינן אם אנחנו מוצאים א' טבוע שמת ואין מכירים אותו אף דידעינן דפלוני נטבע ויצא מחזקת חי, דהא במים שאל"ס רובם למיתה, אעפ"כ חיישינן שמא הנטבע הלך לו וזהו איש אחר שנטבע ה"נ יש לחוש שהוא בעצמו אחר שהלך חזר ונטבע דמה לי דחיישינן שנטבע אחר או שהוא חזר ונטבע, אם כן כיון דלא העיד בפירוש מת מה בכך דצף ע"פ המים שמא זה מעט שנטבע ועדיין חי, זהו במה דתלוי בגוף עדות דמיתה, וגם בעדות שזהו פלוני, הא דעת הרא"ש וסייעתו דמי שראה הטביעה אינו נאמן להעיד על טב"ע דאומר בדדמי, ויפה אמר מעכ"ת נ"י דאין חילוק בזה בין ראה או שמע הטביעה, דכ"כ להדיא הריב"ש סי' שע"ח וז"ל בנ"ד הגוי יודע הטביעה, ומה לי ראה או ידע, וכ"כ בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' כ"א ובשו"ת מהריב"ל, גם הב"ש ס"ק פ"ז הביא כן בשם כמה גאונים ובפרט בנ"ד שהנכרי אמר לערך דרייא וואכען אחר טביעתו, הרי דהאמין להשמועה והמוחלט אצלו דודאי נטבע אז, א"כ בודאי הוי כמו ראה הטביעה, אף דבזה עדיין ראוי לנו להחמיץ הדין אחרי שיש כמה פוסקים דגם בראה הטביעה מהני טב"ע מ"מ במה דלא העיד במפורש שראה פלוני מת רק שצף ע"פ המים איני רואה מקום כלל להתיר דאולי אז אחר הטביעה יצא מהמים, וזה מקרוב נטבע ועדיין חי: