תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ח׳ סימן ד׳

ואף דלכאורה יש לדייק בהיפוך מדלא חש הדרישה לסתירת הב"ח שהוא פשוט מאד, לכאורה מוכח דס"ל להדרישה דא"א בחליפין דמקרי כתיבה שלא לשמה, ובזה פליגי הדרישה והב"ח אי מקרי שלא לשמה או לא. נלענ"ד דאין מזה הכרע לעשות פלוגתא חדשה די"ל בכוונת הדרישה כיון דלרש"י פרשת והיה אם שמוע מסיימין על הארץ בסוף שיטה כמ"ש הלבוש. ופרשה שוע בין לר"ת בין לרש"י מתחיל מתחילת השינוה דכיון שהיא פתוחה ווניחין בסוף הפרשה שלפניה חלק ט' אותיות ומתחילין שמוע בתחילת שיטה דבזה הוי פתוחה לכ"ע, א"כ אם נחליף לעשות לסדר כר"ת, דהיינו תחילה והיה אם שמוע ואח"כ שמע וממילא לא יהיה הפסק פרשה כלל דהא כפי שעשה הסופר כרש"י לא הניח בסוף והי' אם שמוע כלל חלק ואין כאן הפסק פרשה כלל ואף דהמג"א (סי' קמ"ח) כתב וז"ל, כתב סמ"ק דבתפילין של ראש שהם ד' קלפים אין להקפיד בפתוחות וסתומות, אך נהגו להקפיד עכ"ל, ווומילא משמע דגם בליכא חלק כלל אין קפידא כיון דכל קלף הוא בפ"ע ואין לו חבור עם האחרות א"א אין לסתור וכח זה דינא דר"ת דדלמא ר"ת ס"ל דלא כהסמ"ק, וס"ל דגם בד' קלפים ראוי להקפיד על הפתוחות וסתומות, ולזה מדוקדק לשון הדרישה במ"ש ואין לסתור מזה דעת ר"ת וכו' ולא כתב לדחות לגמרי ראיית הסמ"ג ומרדכי, אלא די"ל דהם ס"ל כהסמ"ק, דבשל ראש אין קפידא בפתוחות וסתומות, וראייתם עולה יפה דהי' תקנה להחליפם, ולזה כתב רק דאין לסתור בכך שיטת ר"ת, די"ל דר"ת ס"ל דלא כהסמ"ק, והב"ח כתב מה"ט על היש דוחים דלא נהירא, דמ"מ לפי מה דקיי"ל כהסמ"ק, ממילא נסתר דחיי' זו: