לענ"ד אין אנו אחראים לתירוצו של הסמ"ע, וקושיית הרמ"י מעיקרא לק"ומ דמה בכך דהו"ל בושת, הא מבייש בדברים פטור, ועיקר החיוב רק מצד הקנין, אלא כי היכי דלא להוי אסמכתא, בזה מהני הסברא דבושת דמקרי לא גזים, אבל בלא קנין א"א לחייבו, וכמו דפסק בהגהת ש"ע סי' ר"ז סי"ז, ואף בהניח לו משכון לבטחון על הקנס לא מהני כדאיתא בש"ע אה"ע סי' נ' ועי' בח"מ שם, דאף להפוסקים דשדוכים לא הוי אסמכתא מ"מ קנין בעי', אלא דלהרמב"ם אף קנין לא מהני ובעי' בב"ד חשוב, גם קושיית הב"י שם על הרא"ש בשו"ת סובב הולך רק על הקנין ממילא פטור, כמו דפטור בלא קנין, ולא ידעתי התחלה לקושיית הרמ"י:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ע״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.