תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ע׳ סימן ד׳

תו נסתפק מעכ"ת להרי"ף דס"ל בגרושה אין שמין, די"ל דלאחר מיתתה או מיתתו מחזרת אותם, כיון דהשתא בלא"ה היא מופקעת ממנו בידי שמים, זהו ספק עצום, וקצת ראי' לזה ממ"ש הר"ן בשם הגאונים במתנת קרקע הוי שלה לגמרי, ואין שמין לה באלמנותה מההיא דאמרינן לחד מ"ד דבנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות, וא"א דכשתתאלמן או תתגרש צריכה להחזיר למאי הלכתא קנתה לה, עיי"ש, וזהו הלכה פסוקה בלי חולק, ולכאורה יקשה הא לשיטת הרי"ף אזדא לראי' זו, דהא י"ל דקנתה לענין הגירושין דהא ודאי ל"ק דלהריטב"א נ"מ דיכולה ליתן הדמים, זה אינו דדוקא בבגדים שייך דאין דעתו שיפשיטוה ערומה, אבל בקרקע אי נימא דלא קנתה לגמרי צריכה להחזיר גוף הקרקע אלא ודאי מוכח דגם להרי"ף בגרושה אחר שמת הוא או היא חוזרים הבגדים א"כ שפיר מוכח דגם להרי"ף דלענין מאי קנתה, הא גם אחר הגירושין אין יכולה לכלות הקרקע או למכרה כיון דעומד לחזור בודאי או לכשימות או לכשתמות, ואי משום אכילת פירות לאחר גירושין, זהו אינו במשמע, דלישנא קנתה והבעל אוכל הפירות, משמע דקנתה לא מיירי מאכילת פירות רק מקנין הגוף דקנתה הגוף והבעל אוכל פירות, גם אפשר דזה לא מסתבר לדון דנתן לה מתנה אכילת פירות לאחר גירושין, דמה"ת נימא דיתן לה ענין זכות דוקא לשעה דתיפוק מיניה, אע"כ דבמתנת קרקע אקני לה לגמרי והוי כמתנה גמורה מעכשיו, והוי ממש כמו הקרקע שלה אלא דהבעל אוכל פירות מדין נ"מ ולאחר הגירושין ממילא גם הפירות שלה, א"כ גם להרי"ף אתי' שפיר ראיית הר"ן, אך מ"מ אין כדאי להוציא מתוך זה הכרעה לדין, וצ"ע: