תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ע׳ סימן ג׳

מסתברא דיכולים לסלקה מהם, דהריטב"א דייק להך דינא דא"י לסלקה, מבגדים מלישנא דהש"ס דקאמר בגדי אלמנה שמין וכו' דמלישנא שמין משמע דהיא מחזקת אותם, א"כ אין לך בו אלא חדושו דהיינו בגדי חול להרמב"ם וכמו כן להרא"ש והטור, דס"ל דגם בבגדי שבת בגרושה אין שמין, דגם בהם אמרינן כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה, הרי דסוגיא דבגדי אלמנה מיירי בבגדי שבת, א"כ ממילא מלישנא דשמין משמע דגם בבגדי שבת שמין ומחזקת אותם, וזהו כוונת הח"מ במ"ש וכ"ה משמעות לשון הטור, היינו כיון דהטור כתב ל"ש בגדי חול ל"ש בגדי שבת, משמע דחד דינא אית להו דסוגיין מיירי בכל בגדים, וא"כ ממילא דיוקו של הריטב"א הנ"ל שייך ג"כ אבגדי שבת דמיניה מיירי הסוגיא לדעת הטור, אבל להרמב"ם באמת בבגדי שבת מסלקין לה מהם, כיון דהסוגיין לא מיירי מזה, ויעויין בספר כתובה להגאון פפד"מ נ"י שנקט ליסוד פשוט דלס"ד דמקשין דפריך לרב מההיא דאין להקדש בכסות אשתו, ע"כ דס"ל להמקשן דמסלקין אותה, דאל"כ לא פריך מידי, דמש"ה אין להקדש בהם כיון דהם קנויים לה ויכולה ליתן דמיהם עיי"ש, הרי דס"ל היכי דיכולה ליתן דמיהם אין ההקדש חל, א"כ להרמב"ם דמשמע דבכסות אשתו חל ההקדש בבגדי שבת כדס"ל להרמב"ם דבע"ח גובה מהם, וכדמשמע להדיא מלישנא דהה"מ פ"א מהל' מלוה במ"ש וראיתי מי שכתב וכו' ואם הקדישו והעריך וכו' משמע להדיא דלהרמב"ם יש להקדש בבגדי שבת, א"כ מוכח דמסלקי לה מהם, דאל"כ איך חל ההקדש, ואף דיש לפקפק על דברי הגאון נ"י די"ל דאין קנויים לה אא"כ תתן דמיהם וכ"ז שאינה נותנת דמיהם צריכה להחזיר, א"כ עדיין מקרי עכ"פ לענין זה נכסי הבעל דקנויים לו דמיהן דיש לו זכות בהם לדמיהם, א"כ חל ההקדש כמו במקדיש שור לדמיו, וידידי המל"ח החתן המופלג כה"ר אברהם משה נ"י רצה לדון דיש להבעל בהם קנין שיעבוד על דמיהם, ולא גרע מקנין שיעבוד במשכון וחל ההקדש] אך מ"מ לענ"ד דברי הגאון נ"י נכונים, אף דחל ההקדש עליהם היינו במקדישם במפורש אבל במקדיש נכסיו סתם אין זה בכלל נכסיו, כיון שאין הגוף שלו רק לדמיו, עיין בהר"ן ר"פ השותפים שנדרו עכ"פ דעת הגאון בהחלט דזה תליא בזה, היכי דיכולה ליתן דמיהם בודאי לא חל ההקדש, א"כ בהכרח דלהרמב"ם בבגדי שבת מסלקים להם מהם, ואף דהמחבר פסק ג"כ כהרמב"ם דבגרושה שאין לה בגדי שבת והרמ"א מדשתק אודיי אודי ליה, ואעפ"כ פסק, דא"י לסלקם מבגדים ומשמע להדיא דקאי גם אבגדי שבת, וכמ"ש הח"מ ג"כ, נ"ל דדעת הרמ"א דהוי ספיקא דדינא ומש"ה בבגדי שבת שמין בגרושה דהיתומים הוי מוחזקים בכתובה ומספק מנכין לה, ובלא"ה צ"ל כן, דהרי הרמ"א בחוה"מ (סי' צ"ט) כתב ויש חולקים, והיינו דבע"ח אינו נוטל בגדי שבת א"כ אמאי סתם הכא כהמחבר דבגרושה שמין אותם, אע"כ דמספק הוא דשמין לה, ובאמת אם שווין יותר מכתובתה, המותר שלה דמספק אין מוציאין ממנה, ודברי הב"ש סק"ד ע"כ היינו רק באלמנה, וכיון שכן שפיר פסק הרמ"א דא"י לסלקה מבגדים אפילו מבגדי שבת דלענין זה היא מוחזקת ויכולה לומר קים לי כהרא"ש והטור דגם בבגדי שבת אין מסלקין אותה, אבל להרמב"ם באמת מסלקין לה מבגדי שבת, א"כ ממילא ה"ה מתכשיטי כסף וזהב להטור והרא"ש דתכשיטי כסף וזהב להטור והרא"ש הוי כמו בגדי שבת להרמב"ם, כן נראה לענ"ד: