תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ס״ט סימן י׳

ומעתה לפי ההוצעה זו, גם הרא"ם יודה דביש אומדנא ברורה, בודאי תו לא הוי דברים שבלב, ומזה יש ללמוד בנ"ד אחרי שכותבים בח"ח ושד"א א"כ לא שוי' נפשי' רשע לעבור על שבועתו, וי"ל דהוי אומדנא וגלוי דלזו נתכווין ויש לדמות לכאורה למ"ש המ"ל רפ"א מהל' שכירות בשם המהריב"ל, דאף דקיי"ל דבמקום שכותבים השטר לא קנה עד שיכתוב השטר, מ"מ כיון דאם פירש אי בעי בכסף אקנה, ה"נ בנשבע שלא יחזור הוי כמו פירש דמסתמא אין רצונו לעבור על שבועתו, ואף להמ"ל שחולק עליו, י"ל התם דרז"ל ירדו לדעת אינשי דאין גומרים ומקנים בלא כסף ולא מטעם ספיקא רק דודאי כן הוא, מש"ה לא מהני השבועה אבל הכא דבלא"ה ספיקא בכוונתו י"ל דהוי גלוי דעת ואומדנא דמוכח דאין רצונו לעבור אשבועתו ולזו נתכוון, ושמעתי שחכם אחד רצה להקל מטעם זה, ומעכ"ת דחה דבריו מהגהת מיימוני הנ"ל, דכתב דבסברת ר"ת דודאי למשודכת נתכוון, כיון דחל עליו החרם ותקנת הקהלות, הרי דמיירי אף באיכא חרם, ואעפ"כ חלקו על ר"ת ז"ל, ונ"ל אי משום הא לא ארי', די"ל דוקא חרם הקהלות דלא הוי כ"כ איסור דאורייתא דהוא רק כעין קללות ושמתא כמ"ש הרא"ש בשו"ת כלל ה'. וגם אם יתן הקנס יפטור מחרם הקהלות, כמ"ש הט"ז יו"ד (ססי' רל"ו) בשם מהרי"ו, אבל עכשיו דכותבים שיקבל על עצמו בחרם ובשד"א והקנס לא יפטור את החרם, י"ל דהוי אומדנא דמוכח טובא: