תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ס״ו סימן ג׳

אולם בנ"ד דאין ידוע שמחלה אם היה שטח"ז קיים בלי קרוע, יש לדון בזה הרבה, אחרי דידוע לכל בני העיר שקבלה מאביה נדן כשנשאת לבעלה השני, י"ל דהוי כאלו יש עדים שנתן הלוה להמלוה סך מסויים ולא נודע לנו אם בתורת פרעון אם בתורת מתנה, דתליא במחלוקת הר"י מיגש והרא"ש בש"ע חוה"מ סי' נ"ח דדעת הרא"ש שם דאיתרע שטרא דאין דרך ליתן מתנה עד שישלם חובו, ואף דבמשנה למלך פי"ד ה"ט ממלוה כתב דאם הוא ת"ז נאמן לומר סטראי דמסייע לו חזקה דאין אדם פורע ת"ז, מ"מ י"ל דזהו רק לענין סטראי שטוען שפרע לו בשביל חוב אחר, אבל לענין מתנה, י"ל דמ"מ יותר היה לו ליתן זה דרך פרעון תוך זמנו ממה שנותן לו במתנה, אלא דנאמן לומר במתנה במגו דסטראי שהיה על חוב אחר, אבל היכי דלא שייך כן היכי דידוע לנו שלא היה דרך פרעון חוב אחר, וכעין נ"ד י"ל דא"נ לומר במתנה ניתן לי, ומ"מ אינו ברור כ"כ, די"ל דבכל ת"ז ואינו חל עליו חיוב פרעון ל"ש בזה סברת הרא"ש הנ"ל, דכל ת"ז הוי כאלו אינו חייב לו כלום עתה ואינו חושב ועוסק כלל בענין פרעון, ודמות ראיה לזה מסוגיא דסוף כתובות דפרכינן אי דלא מטא זמני' מ"ט דאדמון ועיין מהרש"א שם, נראה דכוונתו דבפשוטו בא רש"י לתרץ דמה בכך דלא מטא זמני מ"מ לוה מבקש שילוה לו, יותר הי' לו לבקש שיפרע לו ת"ז מש"ה כתב רש"י דזה לא היה רוצה לפרוע כ"א להלוות לו כדי שבסוף חמש יתבע מעותיו ומעות ההלואה ישאר בידו עד סוף העשר, אך על זה קשה איך פרכינן בראשון לחמש והשני לעשר מ"ט דאדמון, הא בזה לא שייך סברא הנ"ל, אע"כ דלרווחא דמלתא כתב רש"י כן, ואך הא דבאמת לא אמרינן כן, דאדזייפת מינאי הי' לך לבקש לפרוע לך, לכך צ"ל דכל ת"ז אין עוסקים כלל בענין החוב ההוא ופרעון, ואולם לענ"ד הי' נ"ל ליישב קושיית מהרש"א דס"ל לרש"י דנהי דיש מקום לומר כן, מ"מ ליכא למפריך בפשיטות מ"ט דאדמון דדלמא טעמא דאדמון דיותר הי' לו לבקש להקדים פרעונו, ע"כ דפרכת הש"ס דיש סניף לומר דניחא ליה ביותר בהלואה מפרעון, דבראשון לי' והשני לה', ניחא ליה להשני להלוות מלפרוע כמ"ש רש"י, ובהיפוך הראשון לה' והשני לי' ניחא ליה לראשון ללוות להתפרע דבסוף חמש יתבע חובו, וההלואה יהיה עוד בידו עד עשר דאף במטא זמני' לא אמרינן כן, מ"מ בת"ז כיון דאינו זמן פרעון, בסברא קלה דחינן הטענה דכיצד אתה לוה ממני, והי' ההכרח לרש"י לזה כדי ליישב הבל"ז דלא פריך מקודם על מתני' אי דמטא זמני' וכו' א"ו דיש סברא לכאן ולכאן בת"ז וליכא ברווחא לזה ולזה בהלואה יותר מפרעון אם אמרינן בזה כיצד אתה לוה ממני, מש"ה לר"נ י"ל דהשני הלוה קודם דמטא זמניה, וזמן התשלומין לב' שטרות שוים ועולים וכלים כא' דבזה ס"ל לאדמון כיצד אתה לוה, דיותר הי' לו לבקש להקדים לו פרעונו, וחכמים ס"ל דמ"מ ת"ז לא אמרינן כן, וכדס"ל להמרש"א באמת, אבל לר"ש דס"ל הפוכי מטרתא, וע"כ דמתני' בלא מטא זמן ב' תשלומי שטרות כא' בזה פרכינן אי דלא מטא זמני' מ"ט דאדמון, כיון דיש רווחא לזה או לזה בהלואה יותר מפרעון, כן נראה לענ"ד: