תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ס״ב סימן ז׳

ולענ"ד אחרי המחילה מכבודו יש הפרש גדול דלגבי דינא דהרמב"ם אלו היה השניה קיימת בודאי הי' הדין דאין בני הראשונה קודמים לה, כיון דיש מותר נכסים ותגבה השניה מהיורשים, א"כ אף אם מתה מ"מ טוענים בני השניה כי אמם טורפת מהם הנכסים בקבר והם חוזרים ויורשים אותה, ומקרי הפקעת נחלת אביהם וכאלו יורשים רק אמם משא"כ גבי ערב דל"ש כן, ואף אם נידון גבי ערב דלא בא מכח ירושה רק מכח טריפה מאביו לשלם ערבותו הא מ"מ אם תדון דכבא לגבות מאביו דמי, וממילא זוכים בני המלוה דהא מהלוה גופי' יכולים לגבות, עכ"פ אין שייכות לומר גבי ערב דכבאים לגבות מנכסי יתומים דמי דהם הם הגובים והם הם היורשים משא"כ בדינא דהרמב"ם דהוי כאלו אמם בקבר גבתה מהם והם חזרו וירשו אותה, כן נראה לענ"ד ברור בעזה"י א"כ מכ"ש בנ"ד ביש שם מותר נכסים דהבע"ח קודם, זולת אם היורשים בני הראשונה מסכימים ג"כ שיגבו בני השניה, בזה נראה לענ"ד דבכל ענין גובים, דמה בכך דיחזור הבע"ח ויגבה מהם, הא הם רוצים בזה וליזוק בנכסיהם, ואפשר דמשום זה הוכרח בעל ש"י לסברתו דלא ניחא לן, ולא בא בטענת התומים הנ"ל משום דבדאיכא מותר נכסים דיגבה הבע"ח המותר נסתלק טענת התומים, והוצרך לסברתו, א"כ נראה בנ"ד דביש מותר נכסים הבע"ח גובה ואין בני השניה יכולים לגבות ממנו, ובליכא מותר חוזרים בני השניה וגובים ממנו ושוב אין היתומים גובים ממנו דהוי כקדם וגבה, כן נראה לענ"ד הכ"ד אסקופא הנדרסת נבער מדעת ולא בינת אדם לו.