גם מצד קנין חופה, יש עוד צד להקל, כיון דפנויות דידן כולן נדות הן להרמב"ם חופת נדה לא הוי חופה כלל, א"כ הוי ס"ס דרבוואתא, ספק דחופה אינה קונה, וספק דחופת נדה לא הוי קנין, וגם אם יש אומדנא דמוכח דלצחוק היה אף דלא סמכינן בזה משום חומרא דא"א, מ"מ בחופה דבלא"ה הוי ספיקא אם קונה י"ל דסמכינן אאומדנא, ומכ"ש בחופת נדה, אלא דלענין זה הייתי מצריך אומדנא דמוכח טובא, אבל לענין קדושי כסף בזה דיש אומדנא דלצחוק אף שאינו בגדר מוכח הרבה עד שלא נידון לדברים שבלב, מ"מ מכח ספיקא דלצחוק, י"ל דלא מקרי עדים על הנתינה, דדלמא לא רצתה לקבל הקדושין דכל מעשיה היו רק לצחוק:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ו סימן ל״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.